ארכיון חודשי: מאי 2020

ה-Federal Reserve והקורונה: צעדים בינלאומיים

6 תגובות

בפוסט הקודם עברנו על צעדי החירום של ה-Fed כחלק ממשבר הקורונה בשווקים. בתחום אחד בו היה ה-Fed פעיל מאוד לא נגענו כלל – בפעולות שבוצעו מחוץ לתחומי ארצות הברית. מדובר בנושא רגיש (שלא לומר נפיץ) פוליטית, אבל הכרחי עבור הבנק המרכזי אשר אחראי על המטבע החשוב בעולם. ברשומה זו נסקור את הפעולות המיוחדות של ה-Fed בשווקים שמחוץ לארצות הברית, את הביקורת נגדן, ונסביר מדוע הן קריטיות לשליטה מוניטארית בדולר. על הדרך, נדבר על הקשר שבין הדפסות הכסף ועתידו של הדולר, ונגלה מדוע צריך עור של פיל כדי להיות נגיד.

הדולר, כפי שהסברנו בעבר, הוא מטבע רזרבה גלובלי. בניגוד למטבעות אחרים, הנמצאים בשימוש בעיקר במדינות שלהם, הדולר משמש למסחר גם בין פרטים אשר לא ממוקמים בארה"ב. בערך 50% מהיבוא העולמי נקוב בדולרים, כאשר חלקה של ארצות הברית ביבוא הינו פחות מ-10%. מדינות רבות (ביניהן גם ישראל) וגם חברות בינלאומיות מנפיקות חלק מהחוב שלהן בדולר, כך שכ-40% מסך החוב בעולם מונפק במטבע הזה. בערך 60% מכלל רזרבות המט"ח בעולם נקובות בדולר. הפואנטה היא שהדולר הוא מטבע שנעשה בו שימוש משמעותי גם מחוץ לגבולות ארה"ב, ובמקרים מסוימים השימוש הגלובלי של הדולר גובר על השימוש המקומי. תופעה זו הופכת את ה-Fed למוסד מיוחד שמדיניותו משפיעה על כל העולם.

המשבר הכלכלי של נגיף הקורונה יצר מחסור חמור בדולרים ברחבי העולם, ומנע מפירמות ומממשלות גישה נוחה למטבע. המחסור נוצר, בין היתר, כתוצאה מהירידות בשוק ההון אשר הובילו משקיעים לפדות קרנות כספיות (קרנות נאמנות סולידיות שמשקיעות בניירות ערך קצרי טווח שבין היתר מעניקים מימון דולרי גם לפירמות מחוץ לארצות הברית). גם בישראל היו לנו כמה ימים "מוזרים" במהלכם שער הדולר זינק בחדות עקב הירידה בהיצע. לבנק ישראל לקחו 24 שעות להתערב ולהציע מימון דולרי לצמצם את המחסור.

שער דולר שקל
שער הדולר-שקל זינק בחדות עקב מחסור של דולרים בשוק.

המחסור בדולרים מחוץ לארה"ב הוביל את ה-Fed לבצע סדרה של פעולות שתכליתן הגברת נזילות הדולר מחוץ לגבולות ארה"ב. במילים אחרות, הבנק המרכזי של ארה"ב דאג לספק דולרים לממשלות, לחברות ולפרטים זרים. היו לא מעט אנשים שזקפו גבה: המנדט של ה-Fed הוא לדאוג לדולר ולכלכלה האמריקאית. מדוע הוא מייצר תכניות ומשקיע משאבים כדי לעזור למדינות זרות? מנהלי ה-Fed מבינים שהדולר הוא מטבע גלובלי, וכי לא ניתן להסתכל על היצע הכסף בארה"ב כשוק מבודד מהכלכלה העולמית. מחסור בדולרים בחו"ל יוביל למכירה של נכסים דולרים בארה"ב, לעלייה חדה בשווי הדולר (שתפגע בצמיחה האמריקאית), ולעליה בשיעור הריבית למימון דולרי, דווקא בתקופה שה-Fed מנסה להנמיך את עקום הריבית. במילים אחרות, על ידי כך שהוא מספק נזילות לשווקים זרים, ה-Fed דואג לשוק האמריקאי.

מסגרות החלפת דולרים (Swap)

הכלי העיקרי בו משתמש ה-Fed לאספקת נזילות דולרית לחו"ל הוא סדרה של מסגרות לעסקאות החלף (Swap) דולריות עם בנקים מרכזיים זרים. מדובר בכלי שהופעל לראשונה במשבר הפיננסי של 2008. ה-Fed מציע ל-14 בנקים מרכזיים ברחבי העולם (שלנו לא ביניהם) מעין הלוואה: "לוו ממני דולרים בריבית נמוכה עד לתקופה של 12 שבועות, ותנו לי כביטחון את המטבע הזר שלכם לפי שער החליפין הנוכחי. במועד פירעון ההלוואה החזירו את הדולרים (והריבית) ואחזיר לכם את המטבע שלכם לפי אותו שער החליפין המקורי".

נשים לב לכמה פרטים מעניינים לגבי התכנית: ה-Fed לוקח כביטחון להלוואה נכס שכל בנק מרכזי יכול לייצר ללא סיכון – מטבע זר. זו אחת הסיבות שה-Fed מגביל את התכנית הזו ל-14 בנקים מרכזיים עיקריים בלבד. לא כל מטבע זר ראוי לשמש כביטחון בעיני ה-Fed. לבנק המרכזי הזר אין סיכון מטבע שכן ההלוואה נסגרת בשער החליפין המקורי. הבנק המרכזי הזר יכול להשתמש בדולרים כאוות נפשו – הוא יכול להלוות אותם לבנקים במדינה שלו, כדי שאלה יוכלו להלוות אותם ללקוחותיהם, או להעניק מימון דולרי באופן ישיר. זו גישה חכמה, מכיוון שהבנק המרכזי הזר מכיר היטב את הבנקים במדינה שלו, ולכן יודע למי מסוכן להלוות ולמי לא. אם ה-Fed היה בוחר להלוות ישירות לבנקים זרים דולרים, הוא היה נכנס לסיכון אשראי שהיה מתקשה לכמת. הסיכון עבור ה-Fed הוא רק במקרה שבו הבנק המרכזי לא יכול להחזיר את הדולרים שלווה בזמן. זו סיטואציה שככל הנראה תתרחש רק אם המדינה הגיעה לפשיטת רגל. לבסוף, נדגיש כי הפעילות הזו, שמגדילה את היצע הדולר, לא "גוזלת" דבר מהשוק האמריקאי. ל-Fed אין מגבלה אמיתית על יצירת דולרים, ולכן דולרים שהוא מלווה לבנקים מרכזיים זרים לא נלקחים מתכניות אחרות שהפעיל עבור כלכלת ארה"ב.

הנה נתוני השימוש במסגרות התכנית החל מהמשבר של 2008 ועד למשבר הנוכחי (לחצו להגדלה):

מסגרות החלף נזילות דולרים בנקים מרכזיים זרים
השימוש במסגרת החלף עם בנקים מרכזיים זרים (לחצו להגדלה).
מקור: FRED

אם יש לכם 6 דקות פנויות, אני ממליץ בחום לראות את הקטע הקצר הבא, מתוך עדות שנתן נגיד הבנק המרכזי בארה"ב, בן ברננקי, בשנת 2010. הפוליטיקאי היהיר ששואל את השאלות ומתעקש לא להבין את התשובות מנסה להביך את ברננקי ולהרוויח כמה נקודות פוליטיות על חשבונו – הוא מנסה להציג את תכנית מסגרות ההחלף עם בנקים מרכזיים זרים כתמיכה אמריקאית במדינות זרות על חשבונם של אזרחי ארה"ב. יאמר לזכותו של ברננקי שהוא שומר על קור רוח מרשים, ואולי ראוי כאן לציין כי במשבר 2007-2010 ה-Fed לא הפסיד סנט אחד מהתכנית, ולמעשה הרוויח כמה מיליארדי דולרים מריביות ועמלות שגבה מבנקים זרים אחרים – כסף שזרם לקופת הממשלה. מעבר לידע במדיניות מוניטארית, נגיד בנק מרכזי צריך גם עור של פיל.

מסגרות ריפו לממשלות זרות (FIMA)

מסגרות ה"החלף" הן פיתרון עבור 14 המדינות הגדולות מולן ל-Fed יש קווים. מה לגבי שאר מדינות העולם? לקראת סוף מרץ, חלה ירידה משמעותית באחזקות אגרות החוב של ארה"ב על ידי ממשלות זרות. בנקים מרכזיים אשר אין להם גישה לעסקאות ה"החלף" היו צריכים להשתמש ברזרבות המט"ח שלהם (כמו בנק ישראל). רזרבות המט"ח הן דולרים שמוחזקים לשעת חירום. מכיוון שאיש, זולת וולטר ווייט, לא אוהב להחזיק בערימה ענקית של דולרים במחסן, הנכס העיקרי דרכו מוחזקות רזרבות המט"ח של בנקים מרכזיים ברחבי העולם הוא אגרות חוב של ממשלת ארה"ב, הנכס הבטוח בעולם. כעת, משהבנקים המרכזיים הזרים צריכים להנזיל את רזרבות המט"ח שלהם למטבע כדי להלוות אותו לשוק המקומי, הם מוכרים בקצב גבוה את אגרות החוב הללו (בחודש מרץ נמכרו בערך 150 מיליארד דולר על ידי ממשלות זרות). קצב המכירה הגבוה מעלה את התנודתיות במחיר של האג"ח הממשלתי, ומפריע להנמכת עקום הריבית (אם מוכרים הרבה מנכס מסוים בזמן קצר, המחיר נוטה לרדת כך שהתשואה שלו עולה).

קוראי הבלוג הנאמנים יזכרו שדיברנו לא מזמן על הלוואות ריפו. בקצרה, מדובר בהלוואה שניתנת כנגד נייר ערך איכותי המשמש כבטוחה למתן האשראי. כמו אג"ח ממשלת ארה"ב. ה-Fed פנה לממשלות הזרות שהבנקים המרכזיים שלהם לא זכו להיכלל בין 14 הנבחרים והציעו להן לעשות עסקאות ריפו על האג"ח, במקום למכור אותו. ה-Fed יעניק להן הלוואה דולרית ויקח את האג"ח בתור בטוחה. בצורה הזו האג"ח של ממשלת ארה"ב לא יימכר בהיקפים גדולים, כי אפשר להשיג באמצעותו דולרים ב-Fed מבלי למכור אותו בשוק.

In Breaking Bad, what is a good approximation of how much money ...
רזרבות המט"ח של וולטר ווייט. הוא לא צריך ריפו.

ה-Fed נהפך, דה פקטו, למלווה המוצא האחרון (Lender of Last Resort) של כל הבנקים המרכזיים ברחבי העולם. את הבנקים המרכזיים הזרים הללו ה-Fed מחלק ל-2 רמות, בנקים מרכזיים שהמטבע שלהם נחשב ליציב מספיק כדי לשמש כבטוחה עבור מימון דולרי, וכל השאר, אשר צריכים להשתמש באג"ח ממשלת ארה"ב. תוכניות החירום הללו הגדילו את הנזילות הדולרית הגלובלית והפחיתו את הלחץ על הריבית של הדולר. כמו תכניות החירום האחרות עליהן דיברנו, גם פה מדובר בתגובה מהירה ומרחיקת לכת של ה-Fed כדי לתמוך בשווקים במשבר. בהקשר הזה, ישנה נקודה אחת אחרונה שראוי לדבר עליה: מעמדו של הדולר על רקע פעולות ה-Fed.

יש איזשהו בון-טון בקרב מנהלי השקעות וכותבי טורים כלכליים, לפיו "עידן הדולר מתקרב לקיצו", וכי הדפסות הכסף האדירות של ה-Fed יחישו את נטישת הדולר כמטבע החזק בעולם. דעתי הפוכה: כפי שניסיתי להראות ברשומה הזו, הרחבת הנזילות בדולר תומכת במטבע. שלל התכניות שהפעיל ה-Fed בחודשיים האחרונים הן מעין "תעודת אחריות" שמעניק הבנק המרכזי לנכסים בטוחים הנקובים בדולר, תעודת אחריות שאין שני לה בעולם. גם במשבר הבא, בנקים מרכזיים ברחבי העולם וממשלות זרות ידעו שהדולר ימשיך לזרום, ושנכסים הנקובים בדולרים יישארו נזילים. זה הופך את השימוש במטבע לרצוי יותר, לא פחות. מי שסבור שההרחבות המוניטריות של 2020 יערערו את מעמדו של הדולר, ראוי שישאל את עצמו מהי האלטרנטיבה אליה יפנו בנקים מרכזיים ברחבי העולם? האם יש מישהו פיכח הסומך על הבנק המרכזי של סין לספק נזילות לכל דורש בשעת משבר? מטבע רזרבה טוב הוא מטבע שתוכל להשתמש בו בשעת חירום ושיתקבל בכל השווקים הפיננסיים החשובים. פעולות ה-Fed בחודשיים הקרובים ידאגו לשמר את בכורת הדולר.

קטסטרופה של אג"ח

תגובה אחת

ב-17 באפריל 2020, בסך הכל שלושה חודשים לפני שהייתה אמורה להיפרע, הופעל אירוע ביטוח באג"ח מיוחדת שהונפקה על ידי הבנק העולמי, אשר גרם לכך שחלק מהמשקיעים נמחקו בצורה מלאה. האג"ח הזו אינה מוצר חוב רגיל המשלם ריבית למשקיעים ובמועד הפירעון מחזיר להם את הקרן. מדובר במוצר פיננסי שהונדס כך שידמה פוליסת ביטוח אשר נסחרת בשוק ההון. למשפחת המוצרים הללו קוראים בשם המחמיא אג"ח קטסטרופה (או Cat Bonds, לאוהבי החתולים) ותפקידה לסייע לגופים גדולים כמו ממשלות, חברות ביטוח ומוסדות רב לאומיים לגדר סיכוני ביטוח באמצעות השוק.

האג"ח הספיציפית שעליה נדבר הונפקה במיוחד כדי לסייע לבנק העולמי לממן את המנגנון למימון חירום פנדמי (באנגלית, PEF) המיועד לסייע במימון לממשלות חלשות כדי שיוכלו להתמודד עם התפרצות מגפה. הקונצנזוס כרגע הוא שמדובר במוצר פיננסי שנדון לכישלון מתחילת דרכו. לא רק המשקיעים שהפסידו את הכסף אינם מרוצים. אליהם מצטרפים גם גורמים בארגון הבריאות העולמי וגם אותן ממשלות חלשות שאמורות לקבל את הכסף. לדעתי יש מספר לקחים מעניינים שכולנו יכולים ללמוד מהסיפור של האג"ח הזו, וכדי להגיע אליהם עדיף להתחיל בהתחלה.

אג"ח קטסטרופה קיימות כבר שני עשורים לפחות, אך לאחרונה הן נהנות מעדנה מחודשת. המנפיק (למשל, הממשלה) יכול לבטח סיכונים כמו רעידות אדמה או נזקים הנגרמים מסופות. בניגוד לביטוח רגיל, המנפיק לא מוגבל למספר מצומצם של חברות ביטוח אלא פונה לשוק המוסדי כולו, ובנוסף כספי הקרן נמסרים מראש, כך שלא קיים חשש שכאשר יתרחש אירוע ביטוח המשקיעים לא יוכלו לשלם. אם מתרחש אירוע, המנפיק משתמש בקרן כדי לפצות על נזקי האסון, ואם האירוע לא מתרחש, המשקיעים מקבלים בחזרה את הקרן וריבית המשקפת תשואה גבוהה יותר מאשר סיכון האשראי הרגיל (הנמוך) של הממשלה.

הוריקן קתרינה פוגע בניו אורלינס. אג"ח קטסטרופה.
הוריקן קתרינה פוגע בניו אורלינס (2005)
מקור: NASA.

היתרונות למנפיק ברורים, אבל מדוע שהמשקיעים המוסדיים ירצו להמר על אסונות טבע? בשתי מילים: קורלציה נמוכה. תורת ההשקעות לימדה אותנו כי באמצעות בניית תיק השקעות המורכב מנכסים בעלי קורלציה נמוכה ביניהם ניתן לייצר תיק יעיל, אשר נהנה מרמת סיכון נמוכה יותר. לשמחתם של המשקיעים, רעידות אדמה לא מסתכלות על מדדי הבורסה, ולכן מיתון כלכלי במשק לא משפיע על ההסתברות לרעידת אדמה. כך, האג"ח מאפשרות להרוויח תשואה נאה שאמנם סיכון בצידה, אבל לפחות היא ללא מתאם עם סיכוני השוק של הנכסים האחרים שבבעלות המשקיעים.

כוכבת הפוסט הזה היא אג"ח קטסטרופה לפיצוי נזקי מגפות, או Pandemic Bond. היא הונפקה ב-2017 על ידי הבנק העולמי, כלקח מהתפרצות מגפת האבולה במערב אפריקה בין השנים 2014-2016. מגפת האבולה הרגה 11,325 בני אדם, רובם בליבריה, גינאה וסיירה ליאון – כלכלות חלשות עם מערכות בריאות שלא יכלו להתמודד עם המגפה. הרעיון מאחורי הנפקת האג"ח הוא שבמקרה ותתפרץ מגפה, יתרחש אירוע ביטוח, והכסף מהקרן יועבר ל-PEF אשר יוכל להעניק מימון לממשלות החלשות כדי שיוכלו להתמודד עם המגפה. האג"ח הונפקה ל-3 שנים (עד יולי 2020) בשתי סדרות:

סדרה א' גייסה 225 מיליון דולר ונועדה לבטח כנגד שפעת ונגיף קורונה. הסדרה נחשבת ל"בטוחה" יותר מכיוון שהיא מכסה שני סוגי מגפות בלבד, והתשלום לפיצוי הוא חלקי עבור כל מקרה. היא הונפקה ב-2017 בתשואה של ליבור+6.5%, פרמיה נאה על מרווח האשראי הנמוך של הבנק העולמי הנהנה מדירוג אשראי "AAA". סדרה ב' גייסה 95 מיליון דולר, ונועדה לבטח כנגד מגיפות של נגיפים ממשפחת הפילו (למשל אבולה), נגיף קורונה, קדחת השבר הסורי-אפריקני, קדחת לסה, וקדחת דימומית קרימיאן קונגו, ונחשבת למסוכנת יותר מכיוון שבהתאם לכמות המתים בפועל מהמגפות עולה גובה התספורת למחזיקי אג"ח, עד כדי מחיקתם המלאה. על סיכון גבוה משלמים יותר, והסדרה הזו הונפקה בתשואה של ליבור+11.1%.

התנאים להפעלת הביטוח מאוד מורכבים. לכל סוג של מגפה הוצמדו קריטריונים שונים המתבססים, בין היתר, על כמות מקרי המוות כתוצאה מהמגפה, משך ההתפרצות, התפשטות המגפה מעבר למדינת המקור שלה, וגם תנאי הקובע כי על גוף שלישי בלתי תלוי לערוך תחשיב אשר מאשר כי קצב הגידול של המגפה הינו חיובי במדינות עניות הזקוקות למימון מה-PEF.

מבנה המימון של ה-PEF.
מקור: הבנק העולמי.

הביקורת מצד מומחי בריאות ציבורית על הנפקת האג"ח הגיעו עם הכרזתה. מנגנון התשלום נראה מסורבל ומגונן יתר על המידה על המשקיעים. הכסף כדי למנוע את התפרצותה של מגפה, טענו המומחים, צריך להגיע במהירות. אם נמתין במשך חודשים כדי לראות שהמגיפה תואמת את תנאי הפעלת הביטוח, ונחכה שתחצה גבולות ותתחיל להפיל חללים גם במדינות שכנות, נזק רב ייגרם.

עובדתית, הם צדקו. ב-2018 התחדשה מגפת האבולה בקונגו. מחזיקי סדרה ב' של האג"ח התכוננו לשאת בהפסדים, אך אלה לא התממשו. מגפת האבולה נותרה בתחומי הקונגו, שם הפילה 2,267 חללים. רק ביוני 2019, כמעט 10 חודשים לאחר שהחלה, חצתה המגפה את הגבול לאוגנדה. בסופו של דבר רק 4 מתים רשמיים מהאבולה אותרו באוגנדה, מספר נמוך מהסף המינימלי הנדרש להפעלת אירוע הביטוח. בטבילת האש הראשונה שלה, האג"ח לא סיפקה את הסחורה. המשקיעים לא ספגו הפסדים, וה-PEF העביר סיוע לקונגו מתקציב אחר בשווי 30 מיליון דולר. היו שטענו שסך תשלומי הריבית השנתיים בגין האג"ח מגיעים בערך לסכום הזה, כך שבמקום שהתקציב של הארגון הבינלאומי יופנה לטובת הסיוע למגפה, הוא משמש לתשלום ריבית עבור משקיעים.

בתחילת שנת 2020 השתנו החיים של כולנו כאשר נגיף קורונה שזכה לשם Covid-19 החל למרר את חיינו. במשך תקופה ארוכה היה ברור לכל שמדובר בנגיף מסוכן עם פוטנציאל התפשטות לכדי מגפה כלל-עולמית, אך התנאים של הפעלת אירוע הביטוח באג"ח חייבו שעבור נגיף מסוג קורונה יש להמתין תחילה 12 שבועות ממועד תחילת ההתפרצות, ולהגיע למספר מתים רשמי של לפחות 250 בני אדם, בשתי מדינות או יותר (לפחות 20 מתים בכל מדינה). רף סך המתים מהמגפה נחצה במהירות אולם רק ב-27 בפברואר דיווחה איראן על 26 מתים מהנגיף והתנאי ל-20 מתים במדינה השנייה נחצה. 12 השבועות ממועד התפרצות המגפה על פי ארגון הבריאות העולמי הסתיימו ב-23 במרץ, בשעה שהעולם היה כבר שרוי במשבר כלכלי ואפידמיולוגי חמור. עדיין, חישוב קצב הגידול השבועי של הנגיף במדינות עניות שזכאיות לסיוע מה-PEF, כפי שבוצע על ידי חברת המודלים Air Worldwide, היה שלילי. רק ב-17 באפריל, ככל הנראה בעקבות עליה בקצב ההתפשטות הרישמי של הודו, החסם האחרון להפעלת אירוע הביטוח שוחרר. משקיעי סדרה א' יפסידו 16.6% מהקרן ומשקיעי סדרה ב' נמחקו לחלוטין. לדעת רבים, זה מאוחר מידי.

המקרה של אג"ח הקטסטרופה למגפות הוא דוגמא לכישלון של שוק ההון לפתור בעיה. מבחינת המנפיק, מבנה האג"ח היה מסורבל מידי ולא תואם את שימושי הביטוח. כסף למגפות צריך להיות מועבר למדינות עניות במהירות, ולכן תנאי הפעלת הביטוח היו צריכים להיות מקלים הרבה יותר. אבל לא בטוח שהם יכולים להיות. 2 סדרות האג"ח הונפקו בתשואה גבוהה מאוד המשקפת סיכון משמעותי. אם הבנק העולמי היה מקל בדרישות הסף להפעלת אירוע הביטוח, התוצאה הייתה עליה נוספת בתשואה של האג"ח, או אולי אפילו דחיית ההנפקה על הסף מכיוון שהסיכון לא מצדיק זאת. יתכן שאין לנו עדיין מספיק מידע כדי לכמת נכון את הסיכון של אירועי מגפה ולתמחר אותו כמו שצריך, או שהסיכון גדול מספיק כך שלא שווה לבטח כנגדו.

האג"ח הייתה כישלון גם מבחינת המשקיעים, אבל לא רק מכיוון שהם הפסידו את הקרן. כל מבטח יודע שבסופו של דבר הוא יצטרך לשלם בגין אירוע ביטוח, ואף חברת ביטוח לא יוצאת מעסקי ביטוח הרכב רק מכיוון שהיא צריכה לשלם לכם על דפיקת הטמבון. הבעיה מבחינת המשקיעים הייתה שהם השקיעו באג"ח כחלק מתיק ההשקעות שלהם, והמודל שהיה להם בראש הוא מגפת האבולה של 2014-2016. אירוע נקודתי, באפריקה, שנמצא בקורלציה נמוכה עד אפסית עם שאר השוק. בפועל, הם קיבלו את מגפת הקורונה של 2020, אירוע גלובלי בקורלציה מושלמת עם השוק. לא רק שהם הפסידו כסף על האג"ח, הם הפסידו כסף על שאר ההשקעות גם כן. מגפות, מסתבר כעת, הן לא כמו רעידות אדמה. הן יכולות לפגוע בכל מקום במקביל ולשתק לחלוטין כלכלות שלמות. כשזה יקרה, שאר התיק שלכם יצלול.

הכישלון הכפול הזה, הן עבור המשקיעים והן עבור המנפיק, יעמיד את הכדאיות בהנפקת Pandemic Bonds בעתיד הקרוב, וסוחרי הקטסטרופה יעדיפו להמשיך ולהתמקד באסונות שקל לתמחר.