אם אתם מהאנשים שמורידים מפות Offline לפני כל טיסה ובודקים את התפריט לפני שיוצאים למסעדה, גם את הפרישה המוקדמת לא תבססו על כלל אצבע מהאינטרנט. הפוסט הזה נכתב בשבילכם, החרדתיים: מה באמת עומד מאחורי כלל ה-4%, מה קורה לו כשהאופק נמתח ל-60 שנה, איך המס, השקל והמדד הישראלי משנים את התמונה, ולמה דווקא השנים הראשונות של הפרישה קובעות את גורלה.
טורנדו מפזר את הונו של סקרוג' מקדאק על פני המדינה, וכולם פתאום מיליונרים. מה שקורה אחר כך הוא ההדגמה הנקייה ביותר של נייטרליות הכסף שאני מכיר, וקארל ברקס צייר אותה ב-1951, שמונה עשרה שנה לפני שפרידמן ניסח את ניסוי המסוק המפורסם.
באפריל 1956 הצרפתים הנפיקו אג"ח שמשלמת בונוס כשהמשק מאיץ - ופחות כשהוא נחלש. מבלי לדעת, צרפת יצרה תצפית אמפירית נדירה וחשובה בתחום נישתי של החוב הציבורי.
הדיווח הרבעוני הוא כאב ראש יקר לחברות ציבוריות, וה-SEC רוצה לאפשר להן לדווח רק פעמיים בשנה. זה נשמע כמו הקלה בירוקרטית מתבקשת, עד ששואלים מי נפגע כשהמידע הרשמי מגיע לשוק בתדירות נמוכה יותר, ומי בינתיים רוכש מידע אלטרנטיבי, צילומי לוויין וספירת מכוניות בחניונים.
אספיאנוס הנציח על דנאריוס את חורבן יהודה. ב-134 לספירה הלם עליו נפח יהודי בפטיש והטביע מעליו זוז בר כוכבא. ב-1949 חזר אותו אשכול ענבים, על המטבע הראשון של מדינת ישראל.
בסצינת הסיום של ליגת הצדק, ברוס וויין מספר לקלארק קנט שקנה את הבנק שעיקל את בית אימו. שורת מחץ קולנועית - אבל מבחינה בנקאית, זה הפתרון הכי יקר, הכי מסוכן והכי מיותר שברוס יכול היה לבחור.
נניח שאתם יכולים ללוות כמויות בלתי מוגבלות בריבית של עשירית אחוז, בלי פיקוח ובלי מרג'ין קול. מה הייתם עושים עם הכסף? ממשלת יפן כבר עושה את זה.
בשנות ה-70 בנקים אמריקאיים מיחזרו פטרו-דולרים להלוואות ענק למדינות מתפתחות. זה נגמר במשבר החוב של אמריקה הלטינית. ארבעים שנה מאוחר יותר, סין עשתה בדיוק את אותו הדבר — בהיקפים גדולים פי כמה ובשקיפות אפסית. על ההקבלות המדהימות בין שתי גאויות האשראי, ועל מה שהן מבשרות.
תכנית התגמול של אילון מאסק הפכה לסיפור מורכב של תגמול חסר תקדים, פגמים בתהליך וקביעות משפטיות שהעלו שאלות על התנהלות הדירקטוריון.
מאחורי הקרב המשפטי בין בן אנד ג'ריס ליוניליוור מסתתר סיפור מורכב של מבנה תאגידי ייחודי, אג'נדה חברתית נוקבת, ומתח בין פוליטיקה גלובלית לאינטרסים עסקיים.