סיפור צניחת מחירו של הזהב השחור הוא סיפור מעניין המשלב בתוכו כלכלה, גיאו-פוליטיקה וטכנולוגיה. זהו סיפור גלובלי בהשתתפות שחקנים רבים מרחבי העולם, אשר עלילתו משפיעה על כל אחת ואחד מאיתנו. הוא גם, ואולי בעיקר, סיפור שלא פשוט לספר. חשיבותו של הנפט הופכת את הפקתו ואת הסחר בו לכוחות אשר שולטים בגורלות ממשלות, חברות ויחידים, כאשר חלק מהשחקנים מעוניינים להשפיע על זרימת הנפט כדי לקדם אג'נדות משלהם.

במרץ 2014, לדוגמא, הציע המיליארדר ג'ורג' סורוס לממשלת ארצות הברית למכור כמות נכבדת ממאגרי החירום של עתודות הנפט של המדינה במטרה ללחוץ את מחיר הנפט כלפי מטה ובכך להעניש את רוסיה על ההשתלטות על חצי האי קרים. מחיר חבית הנפט באותה שעה היה באזור ה-100$ לחבית ומחירה כיום עומד על פחות מ50$ לחבית. אך נפילת מחיר הנפט לא נגרמה עקב עצתו של סורוס, אשר נדחתה על ידי ממשלת ארצות הברית. הנפט צנח מסיבות אחרות לחלוטין.

מחירו של הנפט נקבע באותה צורה בה נקבע מחירו של כל מוצר או שירות שאינו נתון לפיקוח מחירים: על ידי ההיצע והביקוש. מערכת המחירים פועלת כדי לאזן בין רצונם של הקונים לרכוש את הכמות הרצויה להם במחיר הנמוך ביותר ובין רצונם של המוכרים למכור ככל הניתן במחיר הגבוה ביותר. התוצאה היא "מחיר השוק", ומחיר השוק של הנפט התנהג בצורה משונה בעשור האחרון.

ברשומה זו נספר את סיפורו של מחיר הנפט, ונראה כיצד התפתחויות גלובליות ואסטרטגיות פוליטיות של השחקנים המרכזיים בשוק זה משפיעות, באמצעות מערכת המחירים, על החיים של כולנו.

מסדרים את הלוח

אתר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מאגד מידע מפורט בנוגע להיצע ולביקוש של הנפט בדו"ח שוק הנפט שלו.  ניתן לראות בגרף שצירפתי למטה ואשר נלקח מהדו"ח את היחסים בין ההיצע (בירוק) והביקוש (בצהוב) של הנפט. מתחילת שנת 2010 זינק הביקוש לנפט בצורה חדה לעומת ההיצע, בעיקר עקב ביקוש יתר מסין. יצרניות הנפט לא יכלו לעמוד בדרישות, ומחיר הנפט זינק בהתאם.

להימצאות הנפט ברמת מחיר גבוהה של 100$ במשך שנים יש השפעה על התמריצים של השחקנים השונים בכלכלה. אחת ההשפעות של מחירי אנרגיה גבוהים היא תמריץ להשקיע בטכנולוגיות ליצור אנרגיה חלופית: ככל שמחיר הנפט גבוה יותר, כך אנשי עסקים ויזמים מתומרצים להשקיע יותר בפרויקטים שיחליפו את הנפט ויאפשרו להם לקחת נתח בשוק האנרגיה. בזמן שהנפט נסחר בלמעלה מ-100$ לחבית, שוק האנרגיה הסולארית ואנרגיית הרוח זינק למעלה ופרוייקטים חדשים מומנו ברחבי העולם. צניחת מחיר הנפט הפילה יחד איתה גם מדדי מניות של חברות העוסקות בפיתוח אנרגיה מתחדשת.

השפעה אחרת היא בתמריצים שיש למחירי הנפט הגבוהים עבור יזמים לפתח מקורות נפט שנחשבו עד עכשיו כיקרים מידי לפיתוח. בצפון דקוטה בארצות הברית, למשל, החלו בשנת 2008 להפיק אנרגיה מפצלי שמן בתהליך שהינו קשה ויקר יותר מאשר קידוחי בארות הנפט המסורתיים. המחירים הגבוהים של הנפט המריצו את המשקיעים לקחת את הסיכון ולממן את הפרויקטים הללו.

בצד ההיצע, הגדילה ארה"ב את תפוקת חביות הנפט שלה ביום ב-4 מליון חביות נוספות החל משנת 2008, תוספת משמעותית של כ-4-5% מסך התפוקה העולמית. עליה זו קוזזה על ידי הירידה בתפוקה של לוב (שנמצאה במלחמת אזרחים) ושל עיראק, כך שהמחיר נשאר ללא שינוי בהתחלה. באוגוסט השנה התבשרנו כי המורדים בלוב הצליחו לחדש את יצוא הנפט מנמל אסידר שלא פעל במשך כשנה, מה שתרם להיצע העולמי, ובנובמבר הצליחה גם עיראק לפתוח ערוץ יצוא חדש לנפט דרך טורקיה ולהתקרב לקצב היצוא שהיה למדינה בימי סדאם חוסיין. התוצאה של כל האירועים הללו היא התחזקות היצע הנפט הגלובלי, תופעה אשר פועלת כדי ללחוץ את המחירים כלפי מטה.

כפי שניתן לראות בגרף ההיצע והביקוש למעלה, אין זה מספיק שהיצע הנפט גדל בשנים האחרונות בצורה חדה. החל מסוף שנת 2010 החלה האטה בקצב הביקוש לנפט, בעיקר תודות להאטה בצמיחה הסינית. סין הייתה גורם משמעותי בדחיפת הביקוש לנפט בשני העשורים האחרונים, נפט אשר היה דרוש כדי להאכיל את הצמיחה החזקה. כעת, משהכלכלה הסינית הצטננה מעט, יורדת עמה הדרישה הסינית לחביות נפט. גורם משמעותי נוסף שתורם לירידה בביקוש לנפט היא מדיניות הפחתת הסובסידיות לנפט ברחבי העולם: מדינות רבות מסבסדות עבור אזרחיהן ועבור חברות יצרניות הפועלות בשטחן את מחירי האנרגיה בהיקפים של מעל ל-500 מיליארד דולר מידי שנה. הסובסידיות הללו גורמות לביקוש להיות גבוה יותר מאשר במצב ללא הסובסידיות, מכיוון שהצרכן רואה מחיר נמוך יותר ממחיר השוק, ורוצה לרכוש יותר. בשנים האחרונות נאלצות מדינות עניות רבות לחתוך את הסבסוד לאנרגיה שהן מעניקות, ביניהן מלזיה, תאילנד, ניגריה, אינדונזיה וונצואלה (לשם המחשה, מחיר כוס קפה בקראקס היה יקר יותר פי 100 מליטר בנזין בשנה שעברה). גם במדינות המערב מתנהל ויכוח סביב הקטנת הסובסידיות הנדרשות, והסנאט האמריקאי הפיל הצעה של הנשיא אובמה לפני שנתיים לחתוך את הסובסידיות הללו. צמצום הסובסידיות בחלק מהמדינות תורם לקיטון הביקוש לנפט.

כוחות השוק הללו, של היצע גבוה יותר וביקוש נמוך יותר הובילו לירידה במחירי הנפט, עד שבנובמבר 2014 הגיע מחירה של חבית נפט לאזור ה-80$. בשלב זה נישאו העיניים לועידת אופ"ק בוינה בסוף נובמבר ולהחלטה שתתקבל בסיומה.

הקרטל

בשנת 1960 הוקם בבגדד "איגוד יצואניות הנפט" שמטרתו המוצהרת היא לתאם את פעילות ההפקה ויצוא הנפט העולמי בין המדינות השונות. אבל השוק לא צריך אירגון שיתאם הפקה או יצוא של אף מוצר, יש לו מערכת מחירים בשביל זה. מטרתו האמיתית של הארגון, המכונה אופ"ק, היא לשמור על האינטרסים של המדינות החברות בו ולדאוג להכנסותיהן מיצוא הנפט. בארגון אופ"ק חברות מדינות האחראיות על כ-40% מתפוקת הנפט העולמית. הגדולה מביניהן היא יצרנית הנפט השנייה בגודלה בעולם, ערב הסעודית (בהפרש לא ניכר מרוסיה המובילה), ויחד איתה איראן (מקום 4), עיראק (מקום 7), איחוד האמירויות (מקום 8), כווית (מקום 10), ונצואלה (מקום 11), ניגריה, לוב, אלג'יריה, אנגולה, קטאר, ואקוודור. היום מתכנס הארגון במקום מושבו בוינה הקרירה.

אופ"ק מתאם את פעילות הפקת הנפט על ידי הקצאת מכסות הפקה לכל מדינה שחברה בקרטל. כך, אם הקרטל צופה שהביקוש לנפט עומד לרדת, הוא יכול לתאם שכל מדינה תקטין במעט את היצור שלה כדי להוריד את ההיצע ועל ידי כך לשמור על רמת המחיר. על ידי שליטה (חלקית) בהיצע הנפט הגלובלי העתידי, פועל הארגון כדי להניע את מחיר הנפט למקום האופטימלי מבחינת המדינות החברות בו. החלטות אופ"ק אמנם מתקבלות בהסכמה מלאה, אבל לעיתים קרובות סוטות המדינות החברות בו מן היעדים שנקבעו להן. לכן מקובל להסתכל על החלטות אופ"ק כאל אינדיקטור בלבד לכיוון הכללי אליו ינוע היצע הנפט.

ירידת הנפט לאזור ה-80$ הובילה שחקנים רבים בשוק האנרגיה לצפות כי אופ"ק יודיע על הקטנת מכסות היצור כדי "להגן" על מחיר הנפט. אבל לרוב המדינות המייצאות נפט יש בעיה – תזרים הדולרים שנכנס אליהן כתוצאה מיצוא הנפט הוביל להגדלת הוצאות הממשלה מחד ושמירה על בסיס מס נמוך מאידך. חלק מהמדינות הללו נעשו תלויות בהכנסות הממשלה המתקבלות מתקבולי מכירת הנפט, וירידה במחיר או בכמויות הנמכרות עלולה להוביל לגירעונות עצומים בתקציב ואף לפשיטת רגל. הנה גרף המבוסס על ניתוח של ה-Wall Street Journal המתאר עבור חלק מהמדינות את מחיר ה-Breakeven של חבית הנפט ביחס לתקציב שלהן, כלומר, בהינתן כמות יצוא חביות הנפט הנוכחית, מהו מחיר חבית נפט שיאזן את תקציבי המדינות:

המצב לא נראה מזהיר עבור מדינות ערב, אשר מצאו עצמן בגירעונות תקציביים כבר כאשר מחיר הנפט נגע ב-80$. גם אם החברות באופ"ק יקטינו את מכסות היצור כדי להעלות את המחיר בחזרה לאזור ה-100$, הן עדיין ימכרו פחות חביות נפט בשל הקטנת המכסות, ושוב ימצאו את עצמן בגירעון תקציבי. "ההתמכרות" הערבית (והונצואלינית) למחירי נפט גבוהים פגעה בגמישות התקציבית שלהן. למרות הכל, ביקשו חלק מהמדינות החברות באופ"ק, בהנהגת ונצואלה ואיראן, להקטין את מכסות היצור כדי לשמור על מחיר הנפט. מכיוון שערב הסעודית היא היצרן הגדול ביותר באופ"ק, וגדולה באופן משמעותי מכל יצרן אחר, הרי שחלק ניכר מהירידה ביצור תיפול על כתפיה. ערב הסעודית מצידה סירבה להקטנת המכסות והודיעה שהאיום הגדול ביותר על מדינות אופ"ק כיום… הוא ארצות הברית.

איך זה קרה? ובכן, ערב הסעודית מסתכלת בחשש על העליה בהפקת הנפט האמריקאי בצפון דקוטה מפצלי שמן ומחזרתה של ארצות הברית לעצמאות אנרגטית. ארצות הברית מסוגלת כיום, לראשונה מזה עשרות שנים, לספק בעצמה את כל צרכי הנפט והגז שלה, מה שאומר האינטרסים שלה במדינות המזרח התיכון חשובים פחות, וכך גם מידת השליטה של מדינות אלו, ובראשן ערב הסעודית, בפוליטיקה האמריקאית. הפרויקטים החדשים של הפקת הנפט באמריקה הם, כפי שציינו קודם, יקרים יותר מקידוחי הנפט המסורתיים, ולכן הם רווחיים יותר רק ברמה גבוהה יחסית של מחירי הנפט. ערב הסעודית הכריזה למעשה על "מלחמת מחירים" עם היצרנים בארצות הברית כדי להוציא אותם מהשוק.

לשם המחשה צירפתי כאן גרף שמקורו בדוח של הבנק הקנדי ScotiaBank שצוטט במגזין VOX אשר מציג את מחיר ה-Breakeven של פרויקטים מרכזיים של הפקה מפצלי שמן בארצות הברית (לחצו להגדלה):

אלו הם המחירים לחבית שיובילו לכך שההפקה מפרויקטים אלו תהיה רווחית, בנטרול ההוצאות השקועות של הקמת הפרויקטים. לשם השוואה, ערב הסעודית צריכה מחיר של 25$ בלבד לחבית כדי שהבארות שלה ייצרו רווח אחרי הוצאות ההפקה.

בצורה זו רוצה ערב הסעודית לגרום להפסקת חלק מהיצור האמריקאי החדש כדי לשמר את כוחה. לאחר מכן תוכל להקטין את המכסות ולהעלות את המחיר, והיזמים האמריקאים שנכוו בסיבוב הנוכחי ילמדו, בתקווה, כי ערב הסעודית מוכנה להיכנס למלחמת מחירים קשוחה כדי להשאיר אותם מחוץ למשחק.

אי הנכונות של אופ"ק, בהנהגת ערב הסעודית, להקטין את מכסות ההפקה של הנפט הובילה להמשך ירידת המחיר, שהגיע רק לאחרונה ל-48$ בלבד לחבית. היצרנים האמריקאים ינסו להתייעל ולהחזיק את הראש מעל למים מכיוון שיש גבול למשך הזמן שאופ"ק יוכלו להמשיך במלחמה הזאת. ערב הסעודית אמנם נכנסה למלחמת המחירים עם המערב עם עתודות, אבל בנות בריתה מאופ"ק לא ישרדו זמן רב אם המחיר יישאר נמוך כל כך.

יצואניות הנפט מתייבשות

נפט מהווה 90% מהכנסות הממלכה הסעודית, ולכן אין ספק שהירידה במחיר הולכת לפגוע משמעותית בכלכלת המדינה. שוק המניות הסעודי (שסגור בינתיים למשקיעים מחוץ למדינה) כבר הספיק לרדת בכרבע מערכו. בשנת 2008, בעקבות מהומות "האביב הערבי", התחייבה הממשלה בריאד להגדיל משמעותית את התקציבים החברתיים במדינה ולייצר מקומות עבודה לדור הצעיר (שיעור האבטלה בערב הסעודית עומד כיום על כ-12%) וכתוצאה מכך גדל התקציב בכ-60% ב-6 השנים האחרונות. במהלך הימים האחרונים הודיעה הממשלה כי היא נערכת לקיצוץ משמעותי בהוצאות הממשלתיות בעקבות נפילת מחירי הנפט, ויש המעריכים כי התקציב הסעודי ייחתך ב-18% בשנת 2015. מה תהיה ההשפעה של המהלך הזה על הצעירים? נגלה בעתיד הקרוב. לסעודים יש רזרבות בשווי מוערך של 736 מיליארד דולר. זה יקנה להם מרווח נשימה ארוך יותר מאשר חלק מחבריהם באופ"ק, אבל המדינה תהיה חייבת להכניס רפורמות כלכליות במהירות ולהגדיל את בסיס המס אם מחיר הנפט לא יעלה בשנה הקרובה.

ההשפעה של נפילת המחירים על רוסיה הייתה מורגשת יותר בעיתונות העולמית, אשר דיווחה על התרסקות הרובל והפגיעה ביציבות הכלכלית של הבנקים ברוסיה עם שאדנפרוידה גלויה. ההכנסות מנפט מהוות כ-45% מתקציב הממשלה הרוסית, ויחד עם הגז מהוות כ-65% מסך התקציב, וצניחת מחירי הנפט תפגע בכלכלת רוסיה בצורה משמעותית. הבנק המרכזי הרוסי העלה את הריבית ל-10.5% במאמץ למנוע את המשך הידרדרות המטבע, ועל ידי כך הקריב למעשה את הצמיחה במדינה לטובת הגנה על השער של המטבע. המטבע הנמוך אולי יעזור לרוסיה לצמוח בעתיד, אך בינתיים כלכלתה צפויה להתכווץ בכ-5% בשנה הקרובה.

הניתוח המעניין ביותר על רוסיה מגיע בימים האחרונות מעיתון ה-Economist, אשר מציג את הקורלציה בין הפוליטיקה הרוסית לבין מחירי הנפט. הנה הגרף הלקוח מהמאמר (לחצו להגדלה):

המאמר טוען שרוסיה הסובייטית והמודרנית הפגינו אגרסיביות גדולה יותר כלפי ארצות הברית ואירופה כאשר מחיר הנפט היה בשיא, והיו נכונות לויתורים והתקרבות למערב כאשר הנפט היה בשפל. ניתוח האסטרטגיה הפוליטית על בסיס מחירו של הנפט נשמע פשטני, וברור שיש גורמים נוספים המשפיעים על ההנחיות היוצאות ממוסקבה, אך המאמר שווה קריאה.

המדינה שצריכה להיות הכי מוטרדת ממחיר הנפט היא כנראה ונצואלה.

מאז המהפכה מנוהלת ונצואלה בצורה די גרועה. מגבלות על המסחר במט"ח הובילו למחסור במוצרים מיובאים רבים במדינה (לדוגמא, שמפו וחיתולים) ותורים ארוכים לסופרמרקט הם תופעה שכיחה למדי. המדינה סובלת ממחסור חמור בתרופות מצילות חיים, כתוצאה מאי היכולת של הממשלה לשלם את חובותיה (המוערכים בכ-3.5 מיליארד דולר) לחברות הפארמה הזרות. נפילת מחיר הנפט היא הצרה האחרונה בשרשרת עבור קומדיית הטעויות ששמה ונצואלה. בדצמבר השנה ירדו מחירי אגרות החוב של המדינה ל-43 סנט לדולר, ושוק ביטוחי החוב מצטט מחירים המשקפים הסתברות של 93% לפשיטת רגל של המדינה. מה יהיה על המהפכה הסוציאליסטית הגדולה כאשר היא לא תוכל להמשיך לממן את המעט שהיא נותנת לאזרחיה מהלוואות זרות, וכאשר השקעותיה הזרות ויתרות המט"ח שלה יוחרמו על ידי בתי המשפט כדי לשלם ללווים? הוגו צ'אבז מתהפך בקיברו.

שעתן של יבואניות הנפט?

שאלה שנשאלת הרבה לאחרונה היא האם מחירי הנפט הנמוכים יובילו לצמיחה חדה עבור המדינות שמייבאות נפט ואנרגיה?

התשובה הקלאסית של הכלכלנים היא: "כן ולא".

כן – כי מחירי אנרגיה נמוכים יותר משמעותם עלויות נמוכות יותר עבור כל הסקטורים, מחירים זולים יותר ורווחים גדולים יותר. בסביבה של מחירי אנרגיה נמוכים יש תמריץ גבוה יותר להשקיע מכיוון שנשאר יותר בכיס של כל אחד מאיתנו לאחר תשלום החשבונות. אבל….

לא – צריך לזכור שמערכת המחירים היא בראש ובראשונה התוצאה. בתחילת הרשומה הזכרנו שמחירו של הנפט, כמו של כל מוצר, הוא תוצאה של שינויים בביקוש ובהיצע לו. אם הביקוש לנפט היה ממשיך לגדול, אך ההיצע היה גדל יותר ומוביל לירידה במחיר, היה קייס טוב לצפות לצמיחה גבוהה במדינות מיצאות הנפט. אך, נזכיר, הירידה במחיר הנפט מוסברת בין היתר גם בשל ירידה בביקוש לנפט… המחיר של הנפט נמוך יותר גם מכיוון שפחות אנשים רוצים לרכוש אותו, וזה מלמד דווקא על האטה. סין היא הגורם המשמעותי ביותר לירידה בביקוש, אך ביקוש חלש יותר נרשם גם בגרמניה ובבריטניה. לא מן הנמנע שהעולם יתחלק למדינות אשר נהנות מ"דיבידנד המחיר של הנפט", ומדינות שיצמחו פחות עקב גורמים פנימיים אחרים בכלכלותיהם.

ימים יגידו אם מחירי נפט נמוכים הם ה"נורמל החדש" או רעש שיתוקן במהירות. שיפורים טכנולוגים שהובילו לקידוחים חדשים בארצות הברית, ירידה בביקוש העולמי לנפט, ומלחמת מחירים שהכריזו הסעודים על בני בריתם הנגררים משפיעים על חיי כולנו. אנחנו יכולים רק לדמיין את ההשפעה של קיצוץ במדיניות הרווחה של איראן או ונצואלה על השקט ברחובותיהן, או את השינוי באיכות חייו של האזרח הרוסי הממוצע שנהיה בתוך חודש עני יותר בכ-40% לפי שווי דולרי. מחירי הנפט הנמוכים ישפיעו גם עלינו, על חשבון הדלק שלנו ועל מחירי המוצרים שאנו רוכשים בסופר, וגם על תגליות הגז שבים התיכון, על השווי שלהן, ועל ההשפעה האפשרית שלהן על עתידנו הכלכלי.

דבר אחד בטוח. אם נחווה צמיחה כלכלית גדולה יותר כתוצאה ממחירי הנפט הנמוכים, יקום הפוליטיקאי שידאג לקחת על זה קרדיט.