מחשבות על צמיחה וכלכלה ירוקה

אפתח בהתנצלות על העיכוב בפרסום הרשומה הבאה בסדרת הרשומות על כסף, בנקאות ואשראי. אילוצי לו"ז, דחיינות חסרת בושה וביקורת עצמית קשוחה הובילו לכך שהרשומה הבאה עדיין אינה מוכנה לשביעות רצוני. אך אל נא תיפול רוחכם, היא בדרך. אני רוצה להודות למגיבים ולנרשמים הרבים לבלוג בתקופה האחרונה, גם אלו שתפיסת עולמם איננה תואמת את תוכן הדברים.

ברשומה זו אני עומד להתייחס לטיעוני קיימות (Sustainability), המתנגשים, לכאורה, עם מודלים כלכליים קלאסיים. בעשורים האחרונים הולכים וגוברים הקולות מצד כלכלנים מסוימים וגם מצד חוקרים מתחום מדעי החיים, כי הנחות היסוד של המודלים הכלכליים המתייחסים לצמיחה מנוגדות לחוקי טבע בסיסיים. לכן, הצמיחה הכלכלית שלנו (כפי שהיא מוגדרת כיום) עתידה להיבלם. לפי טיעונים אלה, מכיוון שעיקרי נורמות ההתנהלות הכלכלית והחברתית שלנו מוכתבים מתוך ציפייה לצמיחה "תמידית", הרי שהכרה במגבלות הטבע מחייבת שינוי מקיף בהתנהלות של מדינות ואנשים בחברה. במקום לתכנן כיצד לפעול בכלכלה צומחת, עלינו להבין כיצד לפעול בכלכלה "קבועה", שבה סך הפעילות הכלכלית הנה קבועה לאורך זמן.

הטיעון הולך בערך כך: יצירה של צמיחה, כלומר גידול בתוצר הגולמי המקומי, דורשת שימוש בחומרי גלם והפיכתם למוצרים חדשים. התוצר איננו מחשב פעילות כלכלית של מוצרים "יד שנייה", ולכן מכירה של מכונית יד שנייה איננה נחשבת לפעילות כלכלית הנספרת לצורך חישוב התוצר, בעוד שמכירה של מכונית חדשה דווקא כן. בתהליך הזה של הגדלת היצור והעבודה נעשה שימוש באנרגיה, מה שמוביל אותנו לסתירה לכאורה עם המודלים הכלכליים, שכן לא ניתן לקיים צמיחה תמידית בעולם של משאבים ואנרגיה סופיים. מכיוון שגידול בתוצר מחייב גידול של יחידה מסוימת של אנרגיה, הרי שבסופו של דבר נגיע לאיזשהו מחסום שיחייב אותנו "לשנות גישה" ולהכיר בכך שהצמיחה כפי שאנו מכירים אותה הגיעה לסיום.

גם אם נקים ספירת דייסון סביב השמש, יש גבול לכמות האנרגיה שנוכל לנצל בכוכב הלכת שלנו לפני שנאדה אותו. וכך, חוקי הפיזיקה התנגשו עם המודלים הכלכליים והפכו את האחרונים לבעיתיים בלשון המעטה.

גוש פחם

בתמונה: החשוד המרכזי לצמיחה הכלכלית הגלובלית של המאה ה-19

בשנת 1894 פרסם ה-Times of London מאמר הדן בבעיית התחבורה הקשה של הערים הגדולות – צואת סוסים. מרבית התחבורה בעיר נעשתה באמצעות כרכרות הרתומות לסוסים, אשר "מייצרים", כל אחד, בין 7 ל-13 ק"ג צואה מידי יום. הכפילו את זה בכ-150,000 סוסים בעיר ניו יורק ותקבלו בעיה תברואתית מסריחה במיוחד. המאמר חזה כי רחובות לונדון יהיו מכוסים עד שנת 1950 בצואת סוסים בגובה 9 רגל. נביא חורבן אחר טען כי עד 1930 גללי סוסים יגיעו לחלונות הקומה השלישית בניו יורק. התחזיות התבססו על מה שהחוזים הכירו היטב – כלכלה עירונית הולכת וצומחת, חשיבות הולך וגוברת לתחבורה מהירה, וגידול מהיר בכמות הכרכרות והסוסים בהם נעשה שימוש במרכזי ערים. בראשון באוקטובר 1908 נכנסה ליצור "מודל ה-T" של הנרי פורד והצילה אותנו, תושבי הערים, מעתיד מסריח במיוחד.

וויליאם ג'בונס (Jevons) היה כלכלן בריטי חשוב שחי במאה ה-19 ונחשב לאבי השיטות המתמטיות בכלכלה. בין חיבוריו המפורסמים אפשר למצוא גם את "שאלת הפחם" שחיבר ב-1865. במאמרו הזה מציין ג'בונס, ובצדק, כי חלק ניכר מהמהפכה התעשייתית שהפכה את בריטניה לכוח כלכלי שאין שני לו באותה תקופה נובעת משימוש בפחם כמקור האנרגיה המרכזי. מכיוון שג'בונס הכיר בכך שהפחם הוא מקור אנרגיה בעל כמות סופית, הוא הטיל ספק ביכולתה של בריטניה להמשיך ולהגדיל את כלכלתה מעבר לאיזשהו רף אותו תוכל "לתחזק" לאורך זמן. ג'בונס הכיר בקיומו של הנפט, אך יכולת ההפקה שלו הייתה נמוכה ב-1865 וג'בונס המעיט בחשיבותו האנרגטית. אם בוחנים את הפקת הפחם מאז חיבורו, ניתן לראות שג'בונס צדק בנושא אחד: הפקת הפחם הגיעה לשיא בתחילת המאה ה-20 ונמצאת בירידה מאז. עם זאת, הצמיחה רק המשיכה לזנק, וצרכי האנרגיה שלנו נפתרים גם באמצעות נפט ואנרגיה גרעינית, אותה לא העלה ג'בונס על דעתו.

דוגמאות אלו ואחרות מצוטטות בדרך כלל כתגובה לנבואות זעם כגון Peak Oil והידלדלות מאגרי אנרגיה עולמיים. כפי שג'בונס לא חזה את מהפכת הנפט ואנשים בסוף המאה ה-19 לא חזו את מהפכת המכונית הפרטית בחיינו, כך גם אנשי "הקיימות" לא מסוגלים להעריך את השיפורים הטכנולוגיים העתידיים שישפרו את חיינו. יש בעיה עם הגישה הזו שאמורה להיות ברורה מאליה: היא מסתמכת על חדשנות טכנולוגית שאולי לא תגיע. התעלמות מתמרורי אזהרה מתוך ציפייה ש"המדע יציל אותנו" אולי סייעה לנו ב-250 השנים האחרונות, אבל כפי שציינתי בפוסט קודם, במשך מרבית ההיסטוריה האנושית היו בני האדם כלואים במלכודת מלתוזיאנית, מנגנון אשר דחף את האדם הממוצע לחיים של עוני והסתפקות במועט. מציאות של חיים עם צמיחה כמעט אפסית ועוני הייתה נחלתם של הרוב המוחלט של בני האדם שחיו על הפלנטה שלנו.

אבל האם הטענה הזו, שהצמיחה שלנו מוגבלת על ידי האנרגיה אותה אנו צורכים, מהווה איום אמיתי על המודלים הכלכליים המקובלים? אני לא בטוח. החלטתי לשתף אתכם בבדיקות שערכתי ובתיאוריות שלי לגבי המצב.

שני פנים לצמיחה

נגדיר לצורך הדיון שלנו שתי דרכים באמצעותן אנחנו יכולים להגדיל את התוצר הכלכלי:

הדרך הראשונה היא באמצעות יצור תפוקות רבות יותר על ידי שימוש בחומרי גלם נוספים. זוהי הצמיחה מהסוג אליו התייחסתי בתיאור למעלה, הצמיחה שאנשי הקיימות רואים. אם נבחר לייצר עוד יחידה ממוצר מסוים, המכונה תעבוד עוד יחידת זמן שתגזול אנרגיה, ותשתמש בחומרי גלם נוספים שהכנתם צורכת אנרגיה גם כן. אם אין לנו אנרגיה נוספת, לא נוכל לייצר יותר – והצמיחה "תיחסם".

אבל יש דרך שנייה לייצר צמיחה: באמצעות הגדלת פיריון העבודה. כתבתי בעבר בעקיפין על פריון העבודה כשהתייחסתי לפרדוקס של סולו. הגדלת הפריון נעשית על ידי שיכלול טכנולוגי שמאפשר לנו לעשות יותר עם פחות. חישבו לדוגמא על מנוע הקיטור הראשון שמסמל עבור רבים את תחילתה של המהפכה התעשייתית. מנוע הקיטור של וואט הוא המצאה מופלאה ששיפרה משמעותית את חיי האנושות, אך יעילותו של המנוע, דהיינו כמות האנרגיה שמנוצלת לעבודה מתוך סך האנרגיה שנשרפת, נמוכה למדי. עם השנים נבנו דגמים משוכללים יותר של המנועים ששיפרו את היעילות – כלומר, בעבור אותה מסה של פחם בוער הצלחנו לרתום יותר יחידות אנרגיה לצורך ביצוע העבודה. הצמיחה הזו היא "חינמית" במונחי אנרגיה, מכיוון שהיא מאפשרת לנו לייצר יותר על ידי שימוש באותה אנרגיה בה נעזרנו עד כה (אלא אם כן חומרי הגלם שאנחנו שורפים להפקת האנרגיה נגמרים). שיפור במנוע הוא דוגמא אחת, אבל כל שיפור ברמת המפעל שמאפשר לנו לייצר יותר עם פחות הוא למעשה שיפור בפיריון העבודה אשר יעלה את הצמיחה.

אני טוען שככל שהזמן מתקדם, אנחנו נהנים יותר מצמיחה מהסוג השני מאשר צמיחה מהסוג הראשון. העולם העסקי היום בנוי במידה רבה על התייעלות וצמצומים של תשומות ובמקביל מיקסום תפוקות. לצורך הבדיקה שלפתי את נתוני הצמיחה של ארצות הברית מהבנק העולמי, והשוויתי אותם לסך צריכת האנרגיה בארצות הברית (מפחם, נפט, אנרגיה גרעינית ומקורות מתחדשים) על פי נתונים של ה-EIA. מצ"ב הנתונים מנורמלים (לחצו להגדלה):

צמיחה לעומת צריכת אנרגיה בארצות הברית

צמיחה לעומת צריכת אנרגיה בארצות הברית

הקו האדום מייצג את הצמיחה בתוצר, ואילו הקו הכחול את הגידול בצריכת האנרגיה של ארצות הברית. עד לשנות ה-80 היה קייס לטענות הקיימות, אבל הנתונים מראים כי התרחש תהליך של היפרדות (Decoupling) בין הצמיחה לבין האנרגיה. מעניין לראות שההיפרדות מתחילה באזור 1973, ימי החרם הערבי. כמו כן שימו לב שצריכת האנרגיה בארצות הברית הגיעה לשיא מסוים ואף ירדה ממנו מעט. זה מנחם, למרות שכמובן אין זה מבטיח דבר.

מעודד, הצגתי את הממצאים בפני חברים וספגתי תגובה צוננת: הגלובליזציה גרמה לאמריקאים להעביר את המפעלים עתירי האנרגיה שלהם למדינות העולם השני והשלישי. האמריקאים מנצלים הרבה יותר אנרגיה – אך זו איננה נכנסת לסטטיסטיקה מכיוון שהיא נצרכת במדינות אחרות. יש בהסבר הזה היגיון, מליוני מקומות עבודה עברו בעשור האחרון מארצות הברית לסין ולמדינות אסיה והפסיפיק יחד עם מפעלים ובתי חרושת. הצמיחה לעומת צריכת האנרגיה העולמית נראית בערך כך:

צמיחה עולמית מול צריכת אנרגיה עולמית

צמיחה עולמית מול צריכת אנרגיה עולמית

גם כאן לקחתי את הנתונים מהבנק העולמי ומה-EIA. צריך לזכור שהנתונים בעייתיים יותר כאשר לוקחים אותם בקנה מידה גלובלי. לא בטוח כי נתוני הצמיחה של כל המדינות מדויקים, וכך גם נתוני ניצול האנרגיה.

ובכן, גם הפעם אנו רואים היפרדות, אם כי איטית יותר. גם כאשר סופרים את המפעלים הבזבזניים שמזהמים נהרות בקמבודיה, אנחנו רואים שהעולם מצליח להפיק יותר צמיחה עם פחות אנרגיה. אנחנו עדיין במגמת עלייה וצורכים יותר ויותר אנרגיה, אבל הצמיחה איננה תוצאה אך ורק של הגידול בכמות האנרגיה שאנחנו מנצלים, אלא של גורם אחר. גם בעולם של כמות אנרגיה קבועה, אנחנו מסוגלים לייצר צמיחה.

כלכלת שירותים, לא מוצרים

מקובל לחשוב על תוצר כעל פעילות כלכלית שמטרתה יצור עוד מוצרים. תפיסה זו אמנם הייתה נכונה ב-1937, כאשר סיימון קוזנץ הציע לראשונה שיטה למדידת פעילות כלכלית ומושג התמ"ג הומצא לראשונה. אבל עיקר הפעילות הכלכלית בעולם ובעיקר במדינות המפותחות נובעת מסקטור השירותים. רובנו לא מייצרים מוצרים אלא מעניקים שירותים: שירותי המלונאות (כן, המלון הוא מוצר. אבל בונים אותו פעם אחת. עיקר הצמיחה ממלונאות היא מתן שירותי לינה), שירותים פיננסיים (מתי ראיתם בנקאי בונה משהו?) ושירותים מקצועיים נוספים רבים.

ננסה להמחיש זאת בדוגמא: אנחנו יכולים להגדיל את התוצר על ידי תדלוק הרכב שלנו באוקטן, או על ידי תשלום שכר טרחה לעורך דין בעבור שעת עבודה. בשני המקרים נגדיל את התוצר בסכום דומה, אך במקרה הראשון אנחנו נצרוך אנרגיה שוות ערך לכ-40 ליטר דלק, ובמקרה השני צריכת האנרגיה תהיה נמוכה בהרבה. אלא אם כן מוחו של עורך הדין בוער בטמפרטורות גבוהות בעודו חושב, לא סביר כי בשביל אותה פעילות כלכלית נצרוך כמות כה גדולה של אנרגיה.

וכך הגענו לנקודה השנייה: התוצר מודד פעילות כלכלית. זוהי צמיחה, אנשים אשר צורכים מוצרים ושירותים, לא רק חומרי גלם המומרים למוצרים סופיים.

הנה חלקו של סקטור השירותים מתוך סך התוצר בארצות הברית, סין, האיחוד האירופאי, אמריקה הלטינית וסך העולם (מקור הנתונים: הבנק העולמי).

סקטור השירותים מתוך סך התוצר במדינה

סקטור השירותים מתוך סך התוצר במדינה

הקו השחור מראה את היחס בכל העולם. בהדרגה סקטור השירותים מהווה את רוב התוצר הכלכלי שלנו, לא רק בעולם המפותח, אלא גם במדינות מתפתחות. סקטור השירותים צורך אנרגיה, ללא ספק, אבל התרומה הכלכלית שלו איננה תלויה בכמות האנרגיה אותה הוא צורך, אלא בטיב השירות שהוא מעניק. זה לא משנה אם רואה החשבון שלכם משתמש בהרבה חשמל, מה שמשנה זו רמת העבודה החשבונאית שהוא מבצע עבורכם.

האתגר – צמיחה בעולם השלישי

הבדיקה האחרונה שרציתי לבצע היא מדידה של ניצול אנרגיה לנפש. שוב, הנתונים הם של ה-EIA ומודדים את סך צריכת האנרגיה במדינה חלקי כמות האוכלוסיה. הטרנד בעשור האחרון הוא ברור:

צריכת אנרגיה לנפש בארצות הברית

צריכת אנרגיה לנפש בארצות הברית

אלו חדשות מאוד מנחמות. ארצות הברית היא כנראה המדינה המפותחת ביותר בעולם. עבור מדינות מפותחות פועלים אם כן שני כוחות אשר מרסנים את המשך הגידול בצריכת האנרגיה העולמית. הראשון – ירידה בצריכת אנרגיה לנפש (שלהערכתי נובעת מאורבניות ומטרנדים "ירוקים") והשני – ירידה בגידול אוכלוסין. מרבית המדינות המפותחות הגיעו למדד פוריות (Fertility Rate) השווה או נמוך מיחס ההחלפה (2.1). משמעות הדבר היא שאישה במדינה מפותחת יכולה לצפות לכך שבממוצע היא תלד 2.1 ילדים או פחות, וכך כמות האוכלוסייה במדינות אלו נותרת שווה או אף יורדת בטווח הארוך. הטרנד כבר מגיע למדינות מתפתחות, ויש לא מעט מדינות אשר טרם הגיעו לשלב המפותח של מדינות המערב – אך קצב הריבוי הטבעי שם יורד בהדרגה (בגדול, תוצאה של אפשרויות תעסוקה והשכלה גדולות יותר שנפתחות בפני נשים וגמול חברתי וכלכלי גבוה יותר לאישה משכילה בחברה).

אבל עדיין, אני רואה בעיה. הנתונים בגרף מעל מראים כי צריכת האנרגיה לנפש בארצות הברית ב-2011 הייתה בערך 315 מליון BTU לנפש. צריכת האנרגיה לנפש בעולם הייתה 74 מליון BTU לנפש בלבד. עלינו להניח כי מדינות העולם ימשיכו להתפתח וכי רמת צריכת האנרגיה לנפש שם תגיע לפחות לרמתה של ארצות הברית כיום. אם העולם כולו היה צורך אנרגיה ברמה של ארצות הברית לנפש, הייתה סך צריכת האנרגיה הגלובלית גדולה פי 4.3. זה המון אנרגיה. ולכן סביר שנראה בעתיד גידול משמעותי בצריכת האנרגיה העולמית. האם זה יגביל את הצמיחה? בכלל לא בטוח, כפי שהראיתי למעלה. אבל עלייה של מחירי אנרגיה אף פעם לא עשתה לכלכלה טוב.

סיכום והרהורים אחרונים

גידול בצריכת האנרגיה וצמיחה קשורים זה לזה, על כך אין עוררין. עם זאת, תיתכן צמיחה ללא גידול בצריכת האנרגיה כפי שייתכן גידול באנרגיה ללא צמיחה. גם אם החדשנות הטכנולוגית שנדרשת לשיפור בפיריון העבודה לא תגיע, השנים האחרונות מוכיחות כי כלכלת העולם קשורה יותר ויותר בשירותים מקצועיים ולא בחומרי גלם הנכרים ממעמקי האדמה.

זו טעות, לדעתי, להשיב לטענות על מגבלות צמיחה עם תחזיות כי "יש עוד הרבה נפט וגז לשנים רבות". אנחנו לא יכולים להיות בטוחים ברזרבות הקיימות והקונספט של אנרגיה חינמית אינסופית שמור בינתיים לספרי המדע בדיוני בלבד. חשוב להיזהר מטיעוני קש הקושרים צמיחה כלכלית עם שריפת פחם ונפט, אך גם להכיר בכך שמחירי האנרגיה (פונקציה של היצע וביקוש) ישפיעו רבות על איכות חיינו וההזדמנויות הכלכליות העתידיות שלנו.

כחומר העשרה אני מפנה לפרויקט אקו-ויקי שמהווה מצבור אדיר של מידע בנוגע לקיימות וכלכלה. אמת, עם חלקים רבים אני מוצא עצמי לא מסכים, ורשומה זו מתנגשת עם לא מעט מהרשום שם, אך יש יתרון בהכרת הטענות של הצד השני ולמידת העובדות.

12 תגובות בנושא “מחשבות על צמיחה וכלכלה ירוקה

  1. לטעמי חסרה התייחסות לעיניין המיחזור.

    ניתן לייצר מוצרים נוספים על ידי מיחזור מוצרים קיימים ללא כריית חומרי גלם נוספים.
    אבל כמו שצויין בפוסט,מפעלים צורכים אנרגיה אך גם את האנרגייה הדרושה למפעלי המחזור ניתן להפיק ממיחזור (למשל הפקת גז מתאן ממזבלות) ובכך להקטין עוד יותר את השימוש במקורות אנרגייה קונבנציונלים.

  2. יש לדעתי טעות יסודית בהצגת הנתונים בגרף של הצמיחה העולמית אל מול צריכת האנרגיה העומית. שניהם גדלים בשנים המדוברות בצורה מעריכית ועל כן אין טעם בגרף פשוט שמשווה בין שני הנתונים הללו. נחוצה הסתכלות לוגריתמית.

    אם תבדוק בדיקה פשוטה תגלה שהגרפים הלוגריתמים יהיו כמעט זהים. אם היית מנרמל לפי 1975 היית מגלה שההפרדות לכאורה מתחילה ב1983 למרות שאין משבר נפט. אם היית מנרמל ב1985 היית מגלה שההפרדות קשורה בכלל אולי להסכם אוסלו :).

    מהסתכלות בלתי מזויינת בגרף שציירת נראה כי על כל עליה של 1.05 אחוז בתמ”ג הייתה עליה של 1 אחוז בצריכת האנרגיה. זאת ללא שינוי משמעותי במהלך התקופות שהצגת. במצב עניינים כזה אין שום סתירה בין ההנחות על סופיות הצמיחה לבין הנתונים שהבאת. זה כמובן לא תקף לגרף האמריקאי אשר כפי שהסברת קשור במעבר לבזבוז משאבים של אחרים במקום משאבים עצמיים. לדעתי אגב, זו הסיבה המרכזית לירידה בצריכת האנרגיה לנפש שם ולא טרנדים ירוקים.

    בגדול, כל מה ששירותים עושים בסופו של דבר הוא ייעול השמוש במשאבים. אין ספק שככל שהשירותים והטכנולוגיות משתפרות משתפרת גם היכולת שלנו להפיק את אותם תוצרים מפחות ופחות משאבים. אלא שבהתאם לפרדוקס ג’בונס (אשר מתיישב יופי כאמור עם הנתונים שהבאת) היעול בניצול המשאבים גורר צריכה מוגברת ושימוש מוגבר במשאבים. זה שהגידול בשימוש קטן יותר מהגידול בתוצר לא רלוונטי כלל לתוצאה הסופית שכן אלא אם גם הפער בין המעריכים גדל, מה שכרגע ממש לא קורה.

    אין ספק שנחוץ מדד מוסכם של תוצר אל מול כילוי משאבים (אגב לא מדובר רק בצריכת אנרגיה אלא גם מינרלים, פוספטים, קרקע ועוד). מדד כזה, יחד עם מדד פריון מהימן ומדד שויון דוגמת ג’יני יהוו אינדקציה טובה בהרבה לכלכלה בריאה וחיובית מאשר מדידת התמ”ג בעיני.

  3. 1. נתחיל בזה שהסיפור על הכתבה בטיימס מ 1894 שבה חוזים שלונדון תוצף בגללים של סוסים היא כנראה אגדה אורבנית.
    לא ברור למי יש אינטרס להפיץ את זה כעובדה (בעצם די ברור) אבל למרות נפיצות האגדה, אין לה מקור מאומת. אין את שם הכותב שכתב כיביכול את הטענה הזאת בטיימס, גם לא את הכתבה עצמה.

    http://www.forteantimes.com/strangedays/mythbusters/329/streets_of_dung.html

    מי שיודע יותר טוב מוזמן להביא סימוכין.

    2. אבל נניח שהיינו חיים ב 1894 והיינו מפחדים מפני הצפת העיר בגללים של סוסים, לא היינו יודעים שבעתיד יהיו מכוניות ורכבות ואוטובוסים ואופניים שיחליפו את הסוסים. או שבעצם כן היינו יודעים.

    כי אופניים החלו להיות פופלארים ב1880 ברחבי אירופה והקדימו בעשור את הייצור ההמוני ושיטות פס הייצור שמיוחסיות היום לפורד.זו תקופה שנחשבת "תור הזהב של האופניים" ועד שנות ה -20 של המאה ה-20 היו ערים באירופה שבהן מעל 80% מנסיעות היוממות היו באופניים (לפי משרד התחבורה ההולנדי).
    כלומר כבר בזמן המשבר כביכול היינו יודעים על פתרון שלו (אבל בואו נשים לב – המשבר לצמיחה היה בכלל מגבלה של פסולת עודפת ולא מגבלה של פחות מידי אנרגיה והפתרון שלו לא היה במעבר למכוניות).

    3. באותה תקופה היינו גם יודעים כבר על פיתוח המכוניות (שלא לדבר על רכבות!!!) , למרות שאלו החלו להכנס לשימוש המוני באירופה רק בתום מלחמת העולם השנייה ובשנות ה-50! עד אז רק העשירים יכולו להשתמש במכוניות.
    – שוב בעיה של התחזית שכיבכול צופה בעיה בגלל הצפה בסוסים, ומראה שבעצם לא מודל הT של הנרי פורד הציל את ערי אירופה מהצפה בגללי סוסים, אלא אמצעים אחרים בכלל.

    4. אבל נניח לדיוקים מאין אלה ונזרום עם הטיעון כפי שהוא מופיע באגדה האורבנית.

    הקפיטליסט אומר כעת "אהה! המצאה חדשה. שמראה שבעצם המגבלות האלה לא באמת מגבילות אותנו"

    הכלכלן האקולוגי אומר "אהה ! שוב פעם עברו מתחום מגבלות אחד לתחום מגבלות אחר" או במילים אחרות:
    בני האדם שוב עשו את הטריק שהם עשו עשרות פעמים ב-250 השנים האחרונות – לקחו תחום פעילות שעבד באמצעות אנרגיה מתחדשת (חיטה שגדלה בשדה בכוח אנרגיה סולארית, מגיעה אל הסוס שמניע את העגלה)
    ושבשל התלות באנרגיה זו היה מוגבל במגבלות קצב, והחליפו אותה באנרגיות מתכלות שמסוגלות לרתום כוח רב הרבה יותר בלי שצריך לדאוג למגבלות קצב (מנועי קיטור להנעת רכבות, מנועי בערה פנימית להנעת מכוניות ואוטובוסים, טורבינות קיטור להפקת חשמל להנעת חשמליות).

    5. אנשים מדמיינים הרבה פעמים את הגבולות לצמיחה כמין מחסומים קשיחים. מעין מחסומי דרכים שעוצרים מכונית דוהרת. הבעיה היא שזה לא ככה . הגבולות שיש לנו דומים הרבה יותר לאוסף גומיות , כל אחת בעל אורך שונה וחוזק שונה, שמתחותות סביב כמה מוטות שונים. כאשר אנחנו עוברים מטכנולוגיה אחת לאחרת
    לדוגמה מסוסים למכוניות, אנחנו לא נמלטים מתוך הגבולות הקיימים אלא עוברים מלחץ של תת קבוצה אחת של גומיות (מזון לסוסים, גללים, פקקי תנועה של סוסים, מגורים לסוסים, מחלות של סוסים, מחלות סוסים שעוברות לבני אדם) לתת קבוצה אחרת של גומיות (זיהום אוויר, מגבלות תנועה של מכוניות, מקומות חניה למכוניות, פקקי תנועה של מכוניות, שיא תפוקת הנפט , שיא תפוקת הפחם, התחממות עולמית וכו')
    אפשר לבחור איזה חוקי טבע יגיבלו אותנו אבל אנחנו לא נמלטים מחוקי הטבע, אלא תמיד נמצאים במגבלות ספציפיים שמתאימות לאותה טכנולוגיה.

    6. נשים לב גם שהמעבר לתחבורה שאינה מבוססת סוסים, לא נגרם בכלל כתוצאה ממגבלות של פסולת, אלא כנראה בגלל היבטים אחרים לגמרי – ביצועים טובים יותר של המכוניות, אולי גם עלויות תחזוקה נמוכות יותר, איני יודע כמה עולה להחזיק סוס אבל נראה שזה די יקר.

    הדוגמה של המכוניות בעצם מראה דבר אחר לגמרי – הרבה פעמים החברה בוחרת פתרון נקודתי שמוביל להגדלת הבעיה הכוללת. גם מבחינת זמנים – פתרנו את הבעיה קצרת הטווח של גללי סוסים (שבעצם יכולנו לפתור אותה בדרכים אחרות) כדי לתקוע את עצמנו בבעיות גדולות פי כמה שקשורות למכוניות פרטיות , כאשר חלק מבעיות אלה הוא נזק בלתי הפיך שמקשה על פתרון הבעיה –
    לדוגמה פרבור – בניית בתים צמודי קרקע שמייצרים יישובים גדולים שמתקשים להשתמש ביעילות בתחבורה ציבורית ובאופניים.

    7. מנקודת מבט של קיימות המעבר למכוניות דווקא החריף את הבעיה !
    עוד תחום בכלכלה עבר מכלכלה מחזורית בת קיימא , לכלכלה שתלויה במשאבים מתכלים. במקום שנשתמש בפחם ובנפט רק כדי לייצר מוצרים, להפיק דשן ולהניע אוניות ומעליות, כעת נצטרך אותם גם בשביל להניע את התחבורה העירונית.
    במילים אחרות הגברנו את התלות והרגישות של הכלכלה במשאבים מתכלים.
    כאשר יתכלו המשאבים נצטרך לשוב לטכנולוגיות שמתבססות על משאבים מתחדשים , אולי עם פתרונות טכונולגיים חדשים יותר (אופניים חשמליים) אבל גם עם המגבלות של הפתרונות המתחדשים .

    8. אכן בשנים האחרונות יש עדנה לאופניים בכל רחבי אירופה. בין היתר בגלל התייקרות האנרגיה. לשמחתנו נראה שדווקא תחום זה הוא בעל הסתגלות טובה לנושא של התייקרות אנרגטית.
    (אם כי בפרברים הפתרון הזה יהיה קשה יותר). אם כי זה לא אומר מה יעלה בגורלה של תעשיית המכוניות שהיא כיבול הפתרון. אבל אויה – דווקא הפתרונות של אופניים הם דוגמה לחזרה לפתרונות טכנולוגיים
    של כלכלה מחזורית שמתמשת במשאבים מתחדשים.

    זה מראה שאחרי ההתלהבות הראשונית מההפתרונות המתכלים, הטכנולוגיה והמחירים, החזירו אותנו לפתרונות המתחדשים על שלל מגבלותיהם. (מה המגבלות ?- אני ממליץ לדוגמה על הספר "אנרגיה בת קיימא ללא האוויר החם" של הפיזיקי הבריטי דייוד מקיי .

  4. לנושא של ג'בונס,

    1. עד כמה שאני יודע התחזית שלו לגבי פחם נוגעת לבריטניה. הפחם של בריטניה הגיע להפקת שיא, אבל הפקת הפחם בכל העולם המשיכה ועלתה.
    באופן לא מפתיע נתגלו מכרות חדשים וגדולים בעקבות עוד חיפושים.

    2. הטענה הפיזית של ג'בונס התממשה, ובריטניה עברה את שיא הפקת הפחם שלה מזמן. עוד לא הגענו לזה ברמה העולמית.

    3 לג'בונס היתה טענה נוספת , חברתית, בספר:
    התזה המרכזית שלו היתה כי מעמדה הבכיר של האימפריה הבריטית בעולם היתה דבר זמני, בהנתן שמשאב האנרגיה העיקרי שלה הוא דבר סופי.

    למרות שהכלכלה הבריטית המשיכה לצמוח , היא בהחלט איבדה את הכוח הכלכלי-פוליטי שהיה לה במהלך המאה ה-19 כשיצא ספרו של ג'בונס.

    איני מומחה להיסטוריה בריטית ווודאי שהיו גורמים נוספים כמו מלחמת העולם השניה, הנסיגה מהמושבות, שינויים טכנולוגיים ועליית ארה"ב.
    יחד עם זאת אפשר לראות שסכסוכים על מקורות אנרגיה והגישה אליהם היו חלק משמעותי בכל הסיבות שהזכרנו עד כה – לדוגמה חלק מהותי במאמץ המלחמתי הגרמני של מלחמת העולם השניה היה
    בנסיון לקבל גישה למרבצי הנפט שמדרום מזרח לסטלינגרד. חלק מהסכוסכים הידועים של אמצע המאה ה-20 (המאבק על תעלת סואץ, חברות הנפט הלאומיות הערביות) היה סביב השאלה מי ישלוט
    בגישה לאמצעי האנרגיה.

    לפיכך התזה החברתית שלו היא דבר מעניין (והיא גם מעלה שאלות לגבי מעצמות אחרות כמו ארה"ב, רוסיה, אירופה, סין ויפאן).

    4. כשמסתכלים על תחום הנפט, בעוד שעתודות הנפט שומרות על יחס עתודות -צריכה דומה (הבעיות שם נמצאות בהיבטים אחרים של שיא תפוקה ), עתודות הפחם ביחס לצריכה יורדות בקצב מבהיל –
    במקום עתודות ל -200 שנה שהיו לנו בשנת 1990, כל שנה שעברה הורידה 3-4 שנות צריכה כך שכיום אנחנו עם עתודות מוכחות של 112 שנה! זה עדיין נשמע די הרבה.
    אבל אם הקצב הזה ישמר, הפחם יגמר תוך כ 30 שנה.
    כמובן שזה לא מתחשב בשאלה של כדאיות הפקה, הפקת מרבצים חדשים , טכנולוגיות חדשות וכו', אולי הסיבה שהעתודות יורדות היא שבכלל במחיר הקיים לא מתשלם להפיק עוד עתודות (אבל המחיר עלה פי 4 בעשור האחרון , כמה הוא צריך להיות כדי שיופק עוד פחם?)

    אבל כל הגורמים האלה קיימם גם במשך ה-20 השנים האחרונות. ורוב עתודות הפחם שיש לנו הן בעצם של סוגי פחם פחות עשירים, הפעם הפקת עתודות פחם חדשות פרושו לא רק
    חפירת פחם מחוץ לבריטניה, אלא צורך למצוא מרבצי פחם חדשים (עומק גדול יותר?) או מרבצים חדשים של חומרים אחרים (אנרגיה גרעינית מאורניום או מתוריום לדוגמה).
    בכל מקרה אין שום סיבה להגיע מכאן למסקנה שבתחום הפחם כיום המצב מעולה. אם הוא היה מעולה המחיר לא היה עולה, והיחס עתודות לצריכה היה נשאר דומה או עולה.

    5. ג'בונס הציב עו ד כמה מושגים חשובים לדיון שבינתיים מתעלמים מהם – כמו החזר אנרגטי על השקעה אנרגטית, ופרדוקס ג'בונס.
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%90_%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%97%D7%9D

  5. כדי לענות על הליבה של הטיעון שלך צריך להסתכל על הדברים בצורה מדוייקת יותר.

    צמיחה מחריפה בעיה של כלכלה קווית
    בהקשר של משאב אנרגיה מתכלה כלשהו, לדוגמה פחם, אין צורך בצמיחה כדי להגיע לאזילת המשאב. די בשימוש ברמה קבועה כדי לכלות אותו. הגידול בצריכת הפחם הופך את
    כילוי כלל עתודות הפחם בכדור הארץ לדבר מהיר יותר. אבל גם נצרוך את הפחם בקצב צריכה קבוע הוא יתכלה. הגידול בצריכת המשאב, (עקב צמיחה , תכף נראה) מחריף בעיה אחרת
    והיא בעיה של כלכלה קווית בעולם סופי. כלכלה מהקבר לעריסה במקום כלכלה מחזורית.

    שנית, צמיחה באחוז גידול קבוע, אם לא נתחשב בהתייעלות טכנולוגית (אפקט הדי-קפלינג שתכף נגיע אליו , מבטיח), פרושה צריכה שגדלה בקצב מעריכי, אקספוננטי. וזה קצב מדכא מאד.
    נניח שקצב הגידול של צריכת הפחם שלנו הוא של 2% בשנה, אם צרכנו פחם במשך 300 שנה והגענו לחצי מהעתודות, זה אומר שיש לנו 35 שנה עד כילוי העתודות האלה.
    כי בקצב של צריכת פחם של 2% בשנה, אנחנו מכפילים את הגידול בצריכה בכל 35 שנה. באופן כללי יותר – ככל שקצב הצמיחה גדל, יש לנו פחות זמן התרעה מצד השוק לכך שבכלל יש בעיה.
    כשנגיע לחצי מעתודות הפחם רוב האנשים יחשבו שיש לנו המון זמן לפתרון הבעיה. כדאי להחריף את הבעיה, בדרך כלל לא נדע את זה שהגענו לחצי – בגלל שעתודות הפחם הן לא דבר סטטי וברור, אלא דבר שמשתנה – גדל וקטן בהתאם לטכנולוגיה,
    ובהתאם לביקושים ועקב קשיים טכנולוגיים ועלויות אנרגטיות. רק בדיעבד נדע שעברנו את זה – לפעמים באיחור של עשרות שנים .

    לייצר יותר עם פחות?
    שלישית יש לציין כי הביטוי "לייצר יותר עם פחות" הוא מטעה. עצם תהליך הייצור הוא בעצם תהליך שינוי שבו מצרפים הון תעשייתי (מכונות מפעלים) ועובדים (שיש להם הון אנושי והון חברתי) כדי להפעיל מינפולציות על חומר גלם באמצעות תהליכים שדורשים אנרגיה.
    תמיד המוצר שיוצא משערי המפעל הוא בעל "אנטרופיה" גבוהה – הוא תמיד בעל מבנה מסודר כלשהו שהוא , ולא מיליוני סידורים אחרים של אותם חומרי גלם, מאפשר לספק תפקוד לכלכלה האנושית.
    לדוגמה מפעל מיצים משתמש בעובדים ומכונות שמקבלים זרם של חומרי גלם (תפוזים, סוכר, מים) ומשתמשים בזרם של אנרגיה כדי לבצע עבודה ובאמצעותה להפיק
    קרטוני מיץ, פסולת (קליפות תפוזים, שמני מכונות, תשטיפי מים מסביבת הייצור, פחמן דו חמצני משריפת הדלקים) וחום (חלק מהאנרגיה חייב להתגלגל לחום בגלל החוק השני של התרמודינמיקה).

    רוב התהליכים במהלך המאה ה-18, 19 וה-20 היו תהליכים שהשתמשו בהמרת גורמי ייצור מסוג עובדים, להמרת גורמי ייצור מסוג מכונות, תוך רתימה של אנרגיה (מחבצית ברובה) כדי להוזיל את המחיר . מכונות לא צריך להאכיל (ובכך חוסכים אנרגיה נדרשת לחמם, להאכיל ולהלביש את העובדים).
    מכונות לא שובתות ולא בוחרות בקלפי. התהליכים האלה לא "השתמשו בפחות כדי לייצר יותר" אלא אם מדברים על ההיבט הכספי (במקביל גם ייעול אנרגטי כמו בדוגמה של מנוע הקיטור, עוד שניה נדבר על זה)- ברוב המקרים זה היה לייצר יותר, עם יותר חומרי גלם שנחשבו תמיד לדבר שנמצא בכמות אינסופית .

    ב-30 השנים האחרונות אפשר לראות גם תהליכי התייעלות (דה-קפלינג). אפשר לראות את זה בכל מיני מובנים, לדוגמה המכוניות שלנו יותר יעילות, המפעלים גם. גם הפקת טונה עופרה של מתכת מסוג נחושת או ברזל לדוגמה התעיילה מבחינה כמות האנרגיה הנדרשת. סה"כ כמות האנרגיה לתוצר ממוצע ירדה בכל העולם.
    בדיוק מה שהגרף שלך מראה. כל דולר ממוצע של תוצר ממוצע דורש פחות אנרגיה.

    אבל היות וכל התהליכים הכלכליים הם גם תהליכים תרמודינמייים (תהליכים שדורשים אנרגיה כדי לשמור על סדר בתוך מערכת או כדי להביא אותה למצב מסודר ומוגדר אחר), יש לשים לב לכמה דברים:
    א. כל תהליך שהוא תמיד ידרוש אנרגיה. אפשר לעבור מתהליך א' לתהליך ב', או לעבור מטכנולוגיה א' לטכנולוגיה יעילה יותר ב' אבל גם ב' תדרוש אנרגיה.
    ב. יש גבול תחתון לכל תהליך ספיציפי שלאחריו לא נית ן להתייעל. לדוגמה במנועי חום שכוללים את מנוע הקיטור של וואט , לא ניתן לייעל את המנוע עוד ועוד ועוד. ההתעסקות בזה הולידה בעצם את החוק השני של התרמודינמיקה.
    ג. החוק הראשון של תרמודנימיקה – ייצור מוצרים ופסולת בעלי משקל X, תמיד יצרוך חומרי גלם בעלי משקל X . זה רלוונטי בעיקר בתחומים כמו מזון, ביגוד, ריהוט , ובניין .

    (בדרך כלל מרכיב הפסולת גבוה בהרבה ממשקל המוצר הסופי וזה הולך ומחריף בטכנולוגיות מתקדמות יותר – לדוגמה הפקת שבב מחשב בגודל כמה גרמים צריכה הרבה יותר אנריגה יחסית לכמה גרמים של מכוניות לדוגמה).

    הנקודה האחרונה חשובה משום שבהרבה מקרים אי אפשר לייצר יותר עם פחות. לא משתמשים בפחות משאבים כדי לייצר מזון, או בגדים או ריהוט או בניינים – משתמשים ביותר משאבים. תהליכי ייעול כמו שימוש בדשן כימי
    הופכים את היייצור ליותר זול, אבל זה לא אומר שמשתמשים בפחות משאבים.

    כדאי לזכור שגם השירותים , שאינם מייצרים זרם יוצא של מוצרים, הם בעצם תהליך די דומה מבחינה תרמו דינימית – הם כוללים בדרך כלל תשומות קבועות של הון ועבודה וזרם תשומות נכנס של משאבים ואנרגיה.

    לדוגמה מלונות מספקים שירותי לינה, אבל הם דורשים זרם נכנס של אנרגיה, מים, נייר, מזון , סבון וחומרי ניקוי , כלור לבריכות, ועוד.

    גם כאן אפשר להתייעל (לדוגמה לעבור לבריכות ללא כלור שמנקות את המים באופן טבעי – אם כי דבר זה דורש שטח לאגני ניקוי ביולוגים, אפשר לעבור לנורות יותר חסכוניות , מזגנים שחוסכים אנרגיה וכו')
    אבל יש גבול להתייעלות הזאת – אי אפשר להגדיל למשך זמן את ההתייעלות בלי להתקל במגבלות פיזיקליות.

    אפשר לחלק את הכלכלה העולמית ל-3 ענפים – חקלאות, תעשייה ושירותים ולראות מה מרתחש בהם – אפשר להבין שההתעיילות בחקלאות ותעשייה לדוגמה היא חסומה. יש גבול תאורטי תחתון של כמה אנרגיה צריך בן אדם ליום, ויש גבול תאורטי תחתון של כמה אנרגיה צריכה חיטה ליום.
    גם בתעשייה לדוגמה אפשר להתייעל פי שתיים לדוגמה בהפקת מתכות אבל הדבר הזה ידרוש טכנולוגיות יותר ויותר מתוכחמות וגם שם יש גבול תאורטי של ראקציות כימיות ותהליכים פיזקליים להפקת טונה ברזל לדוגמה מתוך עופרת ברזל.
    גם בשירותים אפשר לתהות כמה אפשר להתייעל – ואיזה אחוז מהכלכלה יכול להשען על כלכלת שירותים – מה גם שחלק מהעבודה בתחום השירותים , כמו עריכת דין, הוא ברובו הגדול כלכלת משחק סכום אפס – לוקחים כסף מאדם אחד ומעבירים אותו לאדם אחר.

    ביחס למאגרי האנרגיה שלנו, לא מעניין במיוחד מה אחוז הכלכלה שלנו שעבר לשירותים, אלא סך צריכת האנרגיה והמגמות שלה יחסית למשאבים. אפשר לראות ברמה העולמית שבעוד שבבמוצע לדולר הטכנולוגיה הצליחה להוריד את צריכת האנרגיה, הגידול באוכלוסיה והגידול בתוצר הכלכלי היו חזקים יותר והובילו
    יחד, לגידול בצריכת האנרגיה. אם אחוז השירותים גדל, אבל עדיין צריכת הנעליים לכל אזרח גדלה וגודל האכולסיה גדל , אז סה"כ סקטור הנעליים יצרוך יותר אנרגיה (מינוס התייעלות טכנולוגית בסקטור הנעליים).
    ב -30 השנים האחרונות ידן של שני המנגנונים האחרונים היתה חזקה יותר ולמרות כל הטכנולוגיה ולמרות שהצלחנו להוריד צריכת אנרגיה לכל דולר, לא הצלחנו להוריד את הצריכה בקצב מספיק שיאזן את ההיבטים האחרים.

    הבעיה של התייעלות אנרגטית מוחמרת בגלל שני היבטים נוספים . היבט אחד הוא פרדקוס ג'בונס. אם אנחנו מייצרים מכוניות יעילות פי 2, צריכת האנרגיה של המכוניות במשק לא תרד פי 2, אלא בפחות (ולפעמים אפילו לא תרד כלל).
    המחיר הזול יותר שנובע מההתייעלות יגרור תמריץ נגדי שבו אנשים ירצו לנסוע יותר.

    ההיבט השני הוא שיש היבטים במערכת שהם מנוגדים להתעיילות אנרגטית. לדוגמה ככל שגדלה האכולוסיה היא צורכת יותר מים. אבל מעבר לסף מסויים, צריכת המים דורשת הגדלה של צריכת האנרגיה – במקום לשאוב אותם ממאגר מקומי יש צורך לשאוב ולהוביל אותם ממאגר רחוק יותר. נוסף גם הכאב-ראש של ניהול גודל הקצב ביחס למשאב
    – אם הצריכה גדלה והולכת אז יותר קשה שהיא תשתולל מעלה ומטה – היא מתקרב למקומות שבהן היא תפריע למאגר הקיים. עוברים עוד סף ואז מגיעים לגבול נוסף שבו יש להתפיל מים כדי לספק מספיק מים.

    התהליך הזה נכון גם לגבי משאבים נוספים כמו מזון, בנייה, תחבורה ברכב פרטי ועוד. לדוגמה בניית בתים גבוים יותר ויותר דורשת תחזוקת אנרגיה יותר ויותר יקרה של הבניין במעליות, מזגנים , מערכות כיבוי וכו'.

    היבט נוסף הוא שימוש בחומרי גלם – כאן בכל טכנולגיה נתונה ובכל שדה נתון יש תפוקה שולית פוחתת שכן יש להשקיע יותר אנרגיה כככל שאחוז המחצב יורד בעופרה.

    בכל הדיון הזה , דנו בעצם רק בהיבט אחד של המערכת – הגומיה ששמה מגבלות אנרגיה על הכלכלה. אבל יש עוד "גומיות" והן קשורות למגבלה הזאת.

    לדוגמה כל המזון שלנו מקורו בצריכת אנרגיה מהשמש – הטמעת אנרגיה בצמחים או פוטוסינתזה. היות והאנרגיה הזאת מזינה 99.99% מסך החיים בכדור הארץ (מלבד ארובות גופרית) נתייחס רק אליה.
    השם המקובל הוא ייצור ראשוני – סך האנרגיה שנוצרת בפוטוסינתזה. הכמות הזאת של אנרגיה (או פחמן כימי – תלוי איך מסתכלים על זה) היא קובעת כמה יצורים צמחוניים יוכלו להיות בכדור הארץ ודבר זה קובע את כמות
    היצורים הטורפים\ אוכלי כל.

    בני האדם יכולים להגדיל את כמות הייצור הראשוני , אבל למעט מקרים בודדים זה לא נעשה ולרוב אנחנו פוגעים בייצור הזה (לדוגמה בתהליכי כריתת יערות, שריפות , בניית ערים ופרברים). רוב ההשפעה היא לקיחה אנושית מתוך הייצור הראשוני על ידי צריכה של מזון בצורה ישירה ועקיפה.
    כיום אנחנו עומדים על כ 25%. אין כמעט הבדל בין מדינות שונות בעלות טכנולוגיה טובה יותר. מדינות עם יותר אוכלוסין צורכות יותר ייצור ראשוני, וזה יכול לגדול עקב צריכה של יותר מוצרים, בעיקר מוצרים מהחי ואו מוצרי עץ. קנדה צורכת פי 10 יותר ייצור ראשוני יחסית לרוב מדינות העולם.

    חלק מהייצור הראשוני והצריכה שלו קשור להיבטים של אנרגיה הן על ידי שינויי אקלים ופגיעה במערכות אקולוגיות, הן על ידי זיהום שנוצר ויכול להפריע למערכות אקולוגיות (לדוגמה גשם חומצי שנוצר מפחם) והן על ידי התחלופה בין שטחים טבעיים ושטחי חקלאות וגידולים של מוצרי אנרגיה כתחליפים לנפט.

    אם נרצה להגדיל את כמות הייצור הראשוני בטבע או לייצר יותר מזון על ידי משאבים של המערכת האנושית – פרוש הדבר בין היתר שימוש באנרגיות שכיום אנחנו משתמשים בהם כדי לייצר מוצרים ושירותים.

    בנוסף למגבלות של ייצור ראשוני ואנרגיה, יש כ-10 מגבלות אחרות שמדענים מצביעים עליהם בינהם מגוון מינים, שינויי אקלים, מחזור הזרחן והחנקן (הדרושים לייצור חקלאי), שימושי קרקע , שימושי מים והחמצת אוקיינוסים.
    הגבולות האלה משפיעים זה על זה. לדוגמה חלק מהפתרון של בעיות האנרגיה שלנו הוא כרגע פצלי גז ופצלי נפט, אבל הפצלים האלה כרוכים בצריכת כמות גבוה של מים וביצרית זיהום כך שהם מחריפים בעיות אחרות שיש לנו (והפקת מים, במקומות רבים היא דבר שבעצמו דורש אנרגיה, כך שיש סבסדוד סמוי של תעשיות פצלי הגז) – וזו רק בעיה אחת של הטכנולגויה החדשה הזאת – אולי ההחזר האנרטי שלה סובל מדלדול מהיר.

    לסיכום ביניים –
    – קשה לדון על רגל אחת על המגבלות של דה-קפלינג ואיך זה משפיע על הכלכלה ומושפע ממנה בחזרה.
    – השוק מאותת לנו , הן דרך התייעלות של מפעלים והן דרך עליית מחירים, שנושא המשאבים הופך להיות חשוב יותר בעשורים האחרונים.
    – הנושאים של אנרגיה והקשר שלה לכלכלה (גם דרך מידע ועיצוב המוסדות החברתיים) וכן משאבים, אוכלוסין ומערכות אקולוגיות (שבהן כמעט לא דנו כאן) ימשיכו כנראה להיות נושא ויותר אקוטי לעולם צפוף יותר שמקיים יחסים עם מערכות סביבתיות שבירות ורגישות יותר.
    בין אם אנחנו יכולים לצמוח עוד (לכמה זמן?) ובין אם לאו הניתוח של הכלכלה צריך לכלול התייחסות מפורטת למגבלות האלה שכן את השפעותיהם אנחנו מרגישים כנראה כבר היום (המהומות והמלחמות במצרים וסוריה לדוגמה הן בין היתר תוצר של עליית מחירי המזון והדלק בעולם) ונמשיך להרגיש ביתר שאת בעתיד.

    • היי דרור,
      כהרגלך אינפורמטיבי מאוד (וגם ארוך יותר מהפוסט, אבל שוין).
      איך השמש נכנסת פה? אם נצליח לנצל את אנרגיית השמש בצורה אפקטיבית, נוכל לכל הפחות לקבל כמות אנרגיה "קבועה" שלא תלויה בחומרים מתכלים.

  6. בכלכלה כזו מקורות האנרגיה הם יקרים יותר ככל הנראה , והזמינות שלהם היא מסובכת יותר לדוגמה:
    יש בעיית זמינות – קשה יותר להוריד ולהעלות את צריכת האנרגיה לפי דרישה. יש צורך בגיבוי בין אנרגיית שמש, רוח ואגירת אנרגייה (לדוגמה בשאיבת מים – דבר שכרוך בהפסדי אנרגיה בגלל החוק השני), וכמובן דלק מחצבי או דלק ממקור צמחי יכולים להיות מאד שימושיים לשם
    הספקת אנרגיה בזמנים שבהם יש מעט רוח ואין שמש וכמות האנרגיה שאגרו היא קטנה. הדבר נהיה קל יותר על ידי רשתות חשמל חכמות שמעבירות חשמל בין מדינות
    או אם אפשר יהיה לייצר חשמל בסהרה לדוגמה ולהעביר אותו למדינות צפוניות יותר.

    יש עבודה חדשה בתחום הזה של הפורום הישראלי לאנרגיה שבדקו האם וכיצד אפשר לספק אנרגיה למשק הישראלי באמצעים מתחדשים בטכנולוגיות קיימות בשוק. המסקנה שלהם אופטימית (אפשר להחליף 80 אחוזים ממשק החשמל לאנרגיות מתחדשות) אבל גם הם לדוגמה לא אומרים מה יהיה עם צריכת האנרגיה של המכוניות שלנו לדוגמה.
    מעבר לזה העבודה שלהם היא עד 2040 ולא יותר. אם האוכלוסיה ממשיכה לגדול גם זה לא יכול לעבוד. וכמובן שהם מניחים שחלק חשוב מהשינוי הוא על ידי התייעלות אנרגטית ושינויים בצריכה כולל שינויי התהנגות.
    בינתיים לא מתייחסים בממשלה או בציבור לעבודה הזאת (שיש לה גם נקודת טורפה כמו הנחה שאפשר לספק אנרגיה מטורבינות רוח בים).

    http://www.energia.org.il/#!zci/c1ci9

    לכאורה אפשר לשכלל עוד ועוד את אמצעי האנרגיה המתחדשת , כמו לוחות סולאריים יותר טובים , יותר יעילים ויותר זולים. אבל לדוגמה גם כאן יש מגבלות לדוגמה בגלל שטכנולוגיה סואלרית לא יכולה לקצור יותר
    אנרגיה מסך האנרגיה שיורדת ביחידת זמן נתונה מהשמש, ואפילו הרבה פחות מכך בגלל החוק השני של התרמודינמיקה – חלק חייב להתבזבז כחום.

    בשנים האחרונות היתה ירידה משמעותית במחירי פאנלים סולאריים זה החדשות הטובות, החדשות הפחות טובות הן שחוזים שהמחיר לא ירד עוד בהרבה בגלל שרוב המחיר הנותר הוא עלויות התקנה וציוד נלווה.
    עלויות תחזוקה עלולות להיות יקרות יותר ממה שמקובל לחשוב (לדוגמה במקומות שיש הרבה שמש , האדמה פחות לחה ולכן יש יותר אבק…)
    כיום יש מחקרים האם וכיצד אפשר לשלב סולארי בשדות (קליטה באורכי גל שלא מנוצלים בצמחים).
    כמובן ששמש מחוץ לכדור הארץ – אפשרי אבל עדיין לא ברור איך, וגם זה עלול לשנות את מאזן האנרגיה של הכדור.

    גם טורבינות רוח מוגבלות על ידי השטח – זה מוסבר בין היתר באתר ובספר של דייוד מקיי.
    http://www.youtube.com/watch?v=UR8wRSp2IXs

    כבר היום שימוש בשטחי אדמה למטרות שונות כמו חקלאות, מגורים , תחבורה ותעשייה נחשב לגורם מגביל בחלק מהמקומות בעולם, ששימוש יותר ויותר אינטיסיבי בו יכול לגרור היבטים כמו הפרעות למערכות אקולוגיות
    (דבר שפרושו הפרעות לתחומים אחרים כמו גידול מזון), ובמקרים אחרים זה "סתם" מייקר את יוקר המחייה. זה נכלל הן כחלק מהמאמר "גבולות פלנטריים"
    http://en.wikipedia.org/wiki/Planetary_Boundaries#Land_use
    (אפשר לראות את שימוש הקרקע הנרחב באירופה)
    והן כחלק מהדוח של הפורום הישראלי לאנרגיה – המקומות הטובים ביותר לטורבינות רוח יבשתיות בישראל הם בחלקם הגדול יושבים בתוך שטחי אש של צה"ל.

    כאמור השימוש הזה באנרגיה מתחדשת מקרב אותנו לכלכלת מחזורית שחיה בעולם מלא, שבה אנחנו כבר לא חיים במעין "מערב פרוע" שבו קל להשיג עוד משאבים , שטח ומזון על ידי כיבוש של שטחים נוספים "שוממים" (כשלא סופרים את האינדיאנים).
    אלא לעולם שקורב יותר ל"ספינת החלל כדור הארץ" ( קנת בולדינג 1966):

    "הכלכלה הסגורה של העתיד יכולה באופן דומה, להקראה כלכלת 'איש החלל', שבה כדור הארץ הפך להיות ספינת חלל אחת, ללא מאגרים אינסופיים של איזשהו דבר, בין אם לשם ניצול או לשם זיהום, ושבה, לפיכך, האדם חייב למצוא את מקומו במערכת אקולוגית מעגלית. "

    נקודת מבט מעט שונה – (אבל לא בהרבה) מובאת בספר "קפיטליזם טבעי" שאולי יכול להיות יותר קל לעיכול לכמה אנשים בהיותו יותר אופטימי. (וגם מתאר היבטים נוספים שבהם לא עסקנו כמו איך סוגרים מחזורים של משאבים מתכלים אחרים מלבד דלק מחצבי – כמו רעיון מעריסה לעריסה).

    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99_(%D7%A1%D7%A4%D7%A8)

  7. לדעתי יש כאן קצת התעלמות מהתופעה המוניטרית. ההתרחבות באשראי והההקלה הכמותית יצרו אינפלציה שחלק גדול ממנה בין אם במכווון ובין אם לא , מגומד במספרים של האינפציה הרשמית. כך לדוגמא הרבה מדברים על עליה דו ספרתית של מחירים בארה"ב בעוד המספרים הרשמיים מראים אינפלציה נמוכה הגובלת בדיפלציה. זה מנפח את הצמיחה שלוקחת בחשבון את נתונים של הנמוכים של ה BLS . ראה דוגמא:
    http://www.shadowstats.com/

    • היי ליאור. תודה על התגובה.
      Shadowstats הוא לא מקור אמין לאינפלציה, מהסיבה הפשוטה שהוא לוקח את נתוני האינפלציה המפורסמים ופשוט מוסיף להם קבוע. זה לא סטטיסטיקה, זה חיבור וקטורים.

      אפשר להתווכח על הרלוונטיות של מדד המחירים לצרכן כעל בנצ'מרק אינפלציה תקין עבור רובנו. אפילו הזכרתי משהו בנושא בפוסט קודם שלי.

  8. קודם כול שמחתי להגיב, מדובר בכתבה מאוד מעניינת. יכול להיות ש SHADOWSTATS ספציפית איננו מדויק אבל זה היה רק עלמת להדגים נקודה. יש עוד עניין מוניטרי וזה השחיקה בערך הדולר גם כאן ניתן לראות סוג של שחיקת כוח קניה שמתגלגלת לתוצר מנופח. בשורה התחתונה זה שילוב של דברים בין עם שחיקה של הדולר ומעבר של יצור למעבר לים. יפן היא דוגמא טובה. למרות שמדובר בכלכלה מהמודרניות בעולם היא הצרכנית אנרגיה מהגבוהות בעולם בגלל התעשיה הנרחבת במדינה. אין ספק שגם יעילות אנרגטית משפיעה. אך דעתי היא שאם מנטרלים את התופעות שהזכרתי יש שיפור מינורי בהרבה בצריכת האנרגיה.

להגיב על היד הנעלמה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *